לחמניות סיניות מאודות


לחמניות סיניות מאודות וממולאות בתבשיל טופו

לפני כעשור ביקרתי בצפון הודו. היתה לי רוטינה יומית שחלק ממנה היה ביקור ב"Mount View", מסעדה סינית/טיבטית בלתי נשכחת. היה חורף, והיינו מצטופפים ליד האח, צוחקים על צמד המלצרים התאומים ועל הז'ארגון שלהם (הם היו פותחים עם "יס, וואט יו וונט?") ואז מתעלפים מהמנות שהוגשו לנו בנונשלאנט ובגרושים. אחת המנות, שאז נראתה לי קצת מוזרה, היתה לחם מאודה. בתור מי שגדל על לחם לבן אחיד, העיגול הלח והלבקן הזה היה נראה לי כמו כדור בצק שלא נאפה עדיין. אבל אחרי שבצעתי ממנו ביס וטעמתי, הבנתי מה הדיל. שנים אחר כך פינטזתי על להכין אחד כזה, והנה, התנאים הבשילו והיום הגיע. ומי טוב מג'יימי אוליבר להוביל את הדרך?

המתכון המקורי משתמש בבשר חזיר כמילוי, אני הלכתי על מילוי טבעוני המבוסס על טופו. עוד משהו: ג'יימי ממליץ לטבול את הלחמניות ברוטב הויסין. אני מילאתי אחר ההוראות, אבל חייב לציין שזה הרוטב הכי דוחה שטעמתי מימי. ממליץ להחליפו בטריאקי או רוטב צ'ילי מתוק.

לחמניות סיניות מאודות וממולאות בתבשיל טופו

לחמניות סיניות מאודות וממולאות
החומרים:
לבצק:
חצי קילו קמח תופח
400 מ"ל חלב
קורט מלח

למילוי:
300 גרם טופו מפורר ביד
3 בצלים ירוקים קצוצים
2 שיני שום קצוצות
4 כפות רוטב צ'ילי מתוק
2 כפות רוטב סויה
2 כפות חומץ אורז
1 כף שמן שומשום
חתיכת ג'ינג'ר קצוץ
גבעולי צרור כוסברה, קצוצים דק
כף שמן זית
32 עטרות נייר (מנג'טים, כמו של כדורי שוקולד גדולים)
סלסלת אידוי מבמבוק

לסלט ליד:
צרור כוסברה
פלפל חריף קצוץ לאורכו
3 בצלים ירוקים חתוכים לאורכם (מהחלק הלבן)
קערה עם מי קרח

לחמניות סיניות בסלסלת אידוי

אופן ההכנה:
במחבת מחממים את שמן הזית ומטגנים את השום, הג'ינג'ר והבצל הירוק, עד שהשום מתחיל להעלות ניחוחות.
מוסיפים את הטופו המפורר, גבעולי הכוסברה, הסויה, רוטב הצ'ילי, חומץ האורז ושמן השומשום ומערבבים על אש גבוהה כחמש דקות.
מורידים מהאש ומניחים להתקרר. בינתיים מכינים את הבצק. במעבד מזון או בקערה מערבבים את הקמח והחלב עד ליצירת כדור. קורצים ממנו 16 כדורים קטנים. יוצרים גומה בכל אחד מהכדורים וממלאים בכפית מהמילוי. סוגרים את הבצק מעל המילוי ומניחים את החלק עם הסגירה בתחתית מנג'ט כפול. את הלחמניות מניחים בסלסלת האידוי מעל סיר עם מים רותחים ומאדים כ-15 דקות. בוזקים מעל סומסום. מכינים את הסלט: בקערה עם מי קרח מניחים את הבצל הירוק, הפלפל החריף והכוסברה לשתי דקות. מסננים מהמים ומניחים בצלחת, לצד הלחמניות המאודות. בתיאבון

כרובית בפאנקו וחמאה


כרובית בפאנקו וחמאה

ב-1997 עבדתי ב"ריגולטו", מסעדה איטלקית מהממת בב"ש. היא היתה מעוצבת בטעם רע במיוחד ונראתה כמו חדר אוכל מהודר של קיבוץ, אבל מאחורי הקלעים, במטבח, ניצבה בגאון נורית ז"ל, סלע אדם שעשוי כולו לב, סיגריות ואהבת אוכל, ועשתה כשפים.
היא לימדה אותי, בדרכה העצבנית, את מה שלימדו אותה באיטליה שנים לפני, כשפנתה ללימודי רפואה ונפלה בקסמי המטבח. נורית היתה להטוטנית של פיצות, פסטות, מרקים, סלטים וקינוחים. היתה לה יד מדויקת וחפה מפלצנות קולינרית ששיגשגה בינתיים מאה קילומטר צפונית לב"ש. המסעדה היתה כשרה וחלבית, הרבה למורת רוחה של נורית, שהיתה אפיקורסית גמורה. יום אחד היא הזמינה אותי אליה הביתה והכינה לי קרבונרה מהחלל, ועל זה בפוסט נפרד.

את הכרובית הזו, שאני זוכר בבירור את נורית מקפיצה במחבת כבדה ביד אחת בנונשלאנט, כשסיגריית טיים נצחית בזוית פיה, אני זוקף לזכותה, כמו עוד המון דברים טובים בעיקר, מחווית העבודה שלי אצלה.

חומרים:
כרובית
פירורי לחם, אני מעדיף פירורי פאנקו יפניים (נורית מעולם לא השתמשה באלה במסעדה)
100 גרם חמאה
מלח ופלפל
מיץ מחצי לימון

ההכנה:
ממלאים סיר גדול במים ומניחים בתוכו את הכרובית עם קורט מלח
מבשלים כ-15 דקות, עד שהכרובית חצי רכה
מסננים וקוצצים
בינתיים, במחבת – ממיסים חמאה
כשהיא נמסה לגמרי, מוסיפים את פירורי הלחם ומערבבים היטב
מוסיפים את הכרובית הקצוצה ומקפיצים יחד
מתבלים ומוסיפים את הלימון הסחוט

בתיאבון, ולזכר נורית