היה טוב, היה ניוקי

בהמשך למחשבות מפוסט הכרובית, אותו לבטח שניים מכם קראו (ואחת הגיבה!), הבנתי שלעוד אנשים חוץ ממני, מרכז הגלקסיה, האור שבגרעינו של שביל החלב, יש זכרונות מריגולטו הבאר-שבעית ז״ל.

יערה כתבה ש ״המסעדה הזו היא כל ילדותי. כשהיו רוצים לפנק ביום הולדת או בסתם ערב נעים, היינו הולכים כל המשפחה לשם ואני זוכרת הכל בבירור. בעיקר את הקנלוני תרד וריקוטה שטבע תחת רוטב והפסטה אראביאטה. חשבתי שאף אחד לא מכיר וזוכר את המסעדה הזו פרט למשפחה שלי.. 😉 תודה לך. אם יש לך אני יותר מאשמח למתכונים טובים נוספים..״

וול, יערה, דפיקה בדלת! (בעצם, שלוש):

ניוקי
שני כללים חשובים חייבים להשמר כשמכינים ניוקי: הראשון הוא ייבוש של תפוחי האדמה לאחר בישולם (פשוט מחזירים אותם לסיר ללא מים ומשאירים על אש קטנה עד שכל האדים נעלמים), והשני הוא לא להגזים עם הקמח, גם כשהעיסה נראית דביקה. חוצמזה שווה גם להצטייד ברייסר (מועך תפוחי אדמה, נראה כמו מועך שום על סטרואידים)

החומרים:
1 ק״ג תפ״א קטנים
2 כוסות קמח 00 או קמח רגיל מנופה פעמיים
2 חלמונים
מלח ופלפל
קצת קמח אורז למניעת הדבקות בזמן הלישה (לא חובה)

ההכנה:
מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם ובהרבה מים, כ-20 דקות אחרי הרתיחה. מסננים את המים ומחזירים לסיר, לייבוש. על אש הכי קטנה מאדים את שאריות המים מתפוחי האדמה. כשכבר לא עולים אדים מהסיר, מסירים מהאש ומניחים להם להתקרר. מקלפים ומועכים בקערה גדולה. מוסיפים את החלמונים, הקמח, מלח ופלפל ומערבבים ביד עד שנוצר כדור בצק שנפרד מדפנות הכלי. חותכים כל פעם חתיכה קטנה ומגלגלים על משטח מקומח בקמח אורז לצורת נקניק. חותכים חתיכות של כ-3 ס"מ אורך. מבשלים 2 דקות במים מומלחים רותחים, או עד שהניוקי צפים.

רוטב אראביאטה ("כועס" באיטלקית)
החומרים:
קופסאת עגבניות מרוסקות (רצוי תוצרת איטליה, הן עולות בערך אותו מחיר כמו הישראליות, רק נעדרות את החמיצות הנוראית)
4 שיני שום כתושות
כפית צ'ילי גרוס
2 כפות שמן זית
שמנת מתוקה 15% לבישול
חצי צרור פטרוזילה קצוצה

ההכנה:
מחממים שמן זית במחבת. מוסיפים את השום והצ'ילי ומערבבים
כשהשום מתחיל לסחרר את המטבח בניחוחו, מוסיפים את העגבניות
מניחים להן לבעבע ואז מוסיפים את מיכל השמנת. ממליחים, מערבבים ומוסיפים את הניוקי המבושלים. מקפיצים עוד כחצי דקה עם הפטרוזיליה ומוציאים לצלחת. מגרדים מעל פרמזן ומגישים

רוטב פסטו
החומרים:
צרור בזיליקום
כוס שמן זית
100 גר' אגוזי מלך
100 גר' צנוברים
כפית מלח
חופן פרמזן מגורר
6 שיני שום
מיכל שמנת מתוקה 15%

ההכנה:
במעבד מזון טוחנים יחד את עלי הבזיליקום, האגוזים והצנוברים, שיני השום ושמן הזית
לעיסה נוזלית וקצת סמיכה. מעבירים לצנצנת זכוכית נקייה ויבשה, מוסיפים פרמזן ומערבבים.
מכסים במעט שמן זית וסוגרים. ניתן לשמור במקרר שבוע בערך.

לרוטב:
מערבבים במחבת 4 כפות פסטו ומיכל שמנת מתוקה 15%
מוסיפים את הניוקי ומערבבים עוד כחצי דקה
מגישים עם פרמזן מגורר

רוטב חמאת מרווה
החומרים:
צרור מרווה
100 גרם חמאה
חופן פרמזן מגורר

ההכנה:
ממיסים חמאה במחבת
מוסיפים מרווה ומערבבים על אש קטנה עד שהמרווה מפיצה ריח
מוסיפים את הניוקי והפרמזן ומערבבים
מגישים עם עוד ענן פרמזן מעל

בתיאבון

גספאצ'ו על הבוקר

מה יותר טעים ומזין מקפה, לא עושה עצבים ואף משביע? מה יכול לשמש כארוחת בוקר או מנה ראשונה בארוחת צהריים? גספאצ'ו!!
הנה מתכון מהיר ויעיל למצבים בהם אתם חייבים קיק-סטראט לבוקר שלכם.

גספאצ'ו
החומרים:
5 עגבניות קלופות
2 מלפפונים קלופים
3 שיני שום
שמן זית
חומץ בן יין אדום
2 פרוסות לחם מאתמול, ללא הקרום
גמבה ירוקה
5 קוביות קרח
מלח ופלפל

אופן ההכנה:
מניחים בבלנדר את קוביות הקרח, מוסיפים עגבניות קלופות וחתוכות לרבעים, פרוסות מלפפון קלוף, גמבה חתוכה לרצועות, 3 שיני שום קלופות, שלוק בריא של שמן זית ושל חומץ בן יין אדום, מלח ופלפל שחור. משרים את פרוסות הלחם במים לכמה שניות וסוחטים. מוסיפים לבלנדר וטוחנים דק. מוזגים לכוסות ומזליפים מעל מעט שמן זית. בוקר טוב.

פסטה ביתית ברוטב "סלסה רוזה" עם חזה אווז מעושן א-לה בונהם

במרץ 1995, כהשתחררתי מהצבא, עבדתי ב "בונהם", בר ששכן ברחוב נג'ארה, ממש צמוד לאלנבי 58, והיה המקום הכי חם בעיר באותה תקופה. כדי לשכך את מכות האלכוהול שניחתו על המבקרים, החזיק המקום מטבח קטן. התפריט היה מצומצם, אבל מה שהיה, היה מצויין: מצלחות חמוצים ונקניקים, דרך טוסטים ופסטות ועד לרוסטביף שנעשה במקום, הכל היה טעים טעים. פעם בשבוע היו באים חבר'ה שעושים מיונז ביתי, מרק גזר מעלף ועוד דברים ש-15 שנה הצליחו להשכיח.

מנה אחת שזכורה לי כאילו הכנתי אתמול היא פסטה ברוטב "סלסה רוזה" עם חזה אווז מעושן. זה מצחיק, כי זו המנה היחידה בתפריט שאסור היה לעובדים לאכול, כנראה מפאת מחיר החומרים (הפסטה הטרייה הגיעה מ "ביג מאמא" הסמוכה וחזה האווז ממעדנייה בשוק הכרמל). אבל סמכו על הישראלי הטוב שימצא דרכו אל הקצפת בחינם: "תעשה לי פסטה ברוטב עגבניות, אבל תן נגיעה של שמנת. אה, וזרוק גם איזה כמה קוביות אווז, באמא שלך".

חומרים:
לפסטה:
3 ביצים מעורבבות
2 כוסות קמח
כפית מלח

לרוטב:
חבילת עגבניות שרי תמר
גמבה אדומה
חזה אווז מעושן
שמנת מתוקה 38%
שתי שיני שום
3 גבעולי סלרי

אופן ההכנה:
מערבבים את הקמח והמלח בקערה. יוצרים חור במרכז ושופכים לתוכו את הביצים. מערבבים ליצירת בצק. לשים את הבצק 10 דקות על משטח מקומח. עוטפים בניילון נצמד ומקררים 30 דקות.

בינתיים מכינים את הרוטב: חורצים צלב על כל עגבניית שרי, מבשלים בסיר יחד עם גבעולי הסלרי הקצוצים והשום, על אש גבוהה, תוך ערבוב. אחרי כחמש דקות העגבניות יפרישו מספיק מיצים כדי לבשל את תוכן הסיר מבלי לשרוף את התחתית. בשלב זה אפשר להנמיך מעט את האש. אחרי כחצי שעה מורידים מהאש ומניחים בצד.

מוציאים את הבצק מהמקרר ומחלקים לרבעים, מרדדים (כל רבע בתורו) על משטח מקומח לעלה הדק ביותר שתוכלו, ופורסים לרצועות פטוצ'יני רחבות (כ-1.5 ס"מ). אפשר לשמור בכלי אטום בפריזר כשבועיים, או במקרר שלושה-ארבעה ימים.

מסננים, עד הטיפה האחרונה, את רוטב העגבניות במסננת דקה לקערה. את מה שנשאר במסננת זורקים.
מרתיחים בסיר מים מומלחים לפסטה. משמנים מחבת גדולה בעזרת השומן של חזה האווז. את החזה קוצצים לקוביות קטנות (ללא השומן). מסירים את השומן מהמחבת ומטגנים את קוביות האווז, יחד עם גמבה קצוצה לקוביות. כשריחו המשכר של המיקס הזה עולה לאפכם, הוסיפו את רכז העגבניות המסוננות וערבבו היטב. נותנים לרוטב לבעבע, ורק אז מוסיפים את השמנת המתוקה. ממליחים ומפלפלים, בודקים תיבול ומנמיכים להבה.

מבשלים את הפסטה הטרייה 3-4 דקות במים, מסננים ומעבירים למחבת הרוטב. מגבירים שוב את האש, מקפיצים דקה ומגישים עם הר של פרמזן בצד. שריינו איזה בקבוק יין אדום בצד, ואל תעשו שום תוכניות להמשך היום. בונ אפטיטו!

נישנוש #11: ארטישוקים ממולאים

כשהייתי ילד, בערבי חמישי חורפיים במיוחד, היינו מתכרבלים מול עוד משחק ממוטט עצבים של מכבי ת"א, אמא שלי היתה מבשלת ארטישוקים במים ומגישה לי ולאבא שלי בצלחת, עם גבעה קטנה של מלח בצד. היינו מורטים עלה עלה, כאילו היו השערות שלנו, טובלים במלח ונושכים. כל זה רק היה הטיזר לקראת הדבר האמיתי. ממש כמו על המגרש, גם הארטישוק ידע שהפור פליי הזה בין העלים שלו תמיד, אבל תמיד ייגמר בסערה שתפגע בנו איפה שהכי כואב – בלב.

איך אפשר לתאר אכילת לב של ארטישוק מבושל למישהו שמעולם לא עשה את זה? אני חושב שיותר מהכל זה מרגיש כמו סוד הכי כמוס שנלחש הרגע באוזנך, תובנה שהיתה חבוייה בבטן האדמה וצמחה עם הירק הזה רק כדי להתפוצץ לך בחלל הפה.

אז הנה, עונת הארטישוקים נפתחה רשמית, ועכשיו המחירים שלהם אפילו הגיוניים. אם אתם נוסעים לדרום, חפשו בדרך את אלו של נעם מניר בנים (תודה לשי על השקית המפנקת!).

יש, כמובן, עוד אלף ואחת דרכים לאכול ארטישוק חוץ מהצורה הבסיסית והמושלמת הנ"ל. אחת מהן, שאמא שלי בד"כ מיישמת בפסח, היא להשתמש בלבבות הארטישוק כבסיס לקציצת בקר ולבשל ברוטב, בישול ארוך על אש קטנה. המתכון הבא הוא מעין וריאציה על מנת הפסח של אמא.

החומרים
12 לבבות ארטישוק נקיים (למי שאין כח לקנות טריים ולנקות – אפשר לקנות קפואים של סנפרוסט, הם טובים באותה מידה)
250 גרם בשר בקר טחון
100 גרם בשר עוף טחון
חצי כף תערובת תבלינים "ראס אל חנות" (ניתן למצוא בשווקים ובחנויות הטבע המובילות)
צרור שמיר קצוץ
צרור פטרוזיליה קצוצה
2 פרוסות חלה ספוגה במים וסחוטה היטב (ללא הקרום)
מלח ופלפל לפי הטעם
בצל קצוץ דק
כרישה קצוצה דק
קילו עגבניות שרי עם הגבעולים והשידרה (חשוב!)
כוס אפונה צעירה (גם של סנפרוסט) מופשרת ומסוננת
צרור קטן של אורגנו
ליטר ציר מרק ירקות (או ליטר מים)

אופן ההכנה
בקערה מערבבים את הבשרים, הלחם, הבצל, התבלינים והירוקים (למעט האורגנו). עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקרר. בינתיים שוטפים את עגבניות השרי, חורצים איקס עדין בקצה של כל אחת ומכניסים לסיר, עם הגבעולים והשידרה. מסתבר שרוב הטעם של העגבניה עדיין שמור בשידרה וכשמחממים, כל הטעם הזה משתחרר. מוסיפים את האורגנו ומערבבים על אש גבוהה. אחרי כחמש דקות המיצים מתחילים לברוח מהעגבניות. אחרי כחצי שעה (במהלכה דאגתם לערבב כל כמה דקות) מכבים את האש ומסננים את הנוזלים לקערה בעזרת מצקת. יש ללחוץ ולחבוט ולמעוך את העגבניות כנגד המסננת, עד שטיפת המיץ האחרונה עזבה את העגבניות. נפטרים מהשאריות שבמסננת. מה שנותר בקערה יקר מזהב ויכול להוות בסיס מצויין לכל רוטב.

בסיר כבד ורחב מטגנים את הכרישה הקצוצה במעט שמן זית. מוסיפים את האפונה וממשיכים לטגן עד שאדי הכרישה מתחילים להוציא אתכם מדעתכם, משהו כמו 5 דקות. מנמיכים את האש ומתפנים למלא את הארטישוקים. מוציאים את מלית הבשר מהמקרר ויוצרים 12 קציצות, אחת בכל שקע ארטישוק. מניחים את הארטישוקים בסיר. יוצקים ביניהם את נוזל העגבניות ומרתיחים. מנמיכים את האש ומוסיפים את ציר מרק הירקות (או המים). מרתיחים שוב. מכסים ומבשלים על אש נמוכה כשעה, עם שתי עצירות בדרך למזיגה מנוזלי הרוטב על ראשי הקציצות. מגישים חם עם חלה טרייה או על פירה תפו"א ושמנת.

נישנוש #8: דלעות וקישואים דרומיים ומוטרפים

ביום שישי האחרון נסענו לדרום לחגוג יומולדת 90 לסבא שלי. תתפלאו, אבל יש אנשים שהרעיון שלהם של מסעדה הוא סטקיית "אסא" באיזו תחנת דלק נידחת. מזל שבדרך לשם, קצת צפונית לקרית מלאכי (צומת מסמיה), מתחבא לו מושב תלמי יחיאל, שבלי טיפ מחבר טוב היה ממשיך להתחבא לנצח כנראה, ובתוכו מתחבאת הירקניה של רוני, גן עדן קטן של ירקות מופחתי ריסוס (אהבתי שהם לא קוראים לזה אורגני) שגדלים במקום: אספרגוס, אפונה "סינית", פלפלי חלפיניו חריפים, עגבניות מנומרות ושרי צהובות ואדומות, דלעות וקישואים מופלאים שנרחיב עליהם תיכף את הדיבור, תבלינים ירוקים, פקאנים ממשק שכן ואפילו מקרר של גבינות מצויינות מהאיזור (אנחנו נהנינו במיוחד מהלבנה). בגלל שהגענו מאוחר בצהריים נאמר לנו שפיספסנו את ה "סיור" בחממות (עוד נחזור!), אבל יחס חם ומחוייך ומחירים הוגנים קיבלנו, וגם מתכונים ללביבות לחג צנחו, לבקשתינו, במייל שלנו, כבר באותו הערב.

מכל המגוון המרהיב הזה, בחרתי להתמקד בדלעות ובזוקיני, בגלל הייחוד בטעם ובמרקמים שלהם. דלעת ה "חללית" הבשרנית, דלעת ה "ספגטי" הטעימה, שיכולה להוות תחליף לפסטה, דלעת ה "ערמונים" עם הניחוח המשכר והזוקיני הענק.

דלעת "ספגטי" עם פרמזן, לבנה ושמן זית
מעבר להיותה מלאת טעם, הגימיק של דלעת הספגטי הוא ללא ספק הצורה שמתקבלת כשמגרדים את הדלעת המבושלת. למי ששומר על המשקל אבל עדיין הוזה על המקור הבצקי, זה פתרון מושלם.

חומרים
דלעת ספגטי גדולה
כדור לבנה
פרמזן מגורר
שמן זית
עגבניה
עירית
מלח

אופן ההכנה
חוצים את הדלעת לאורכה ומבשלים אותה (עם הגרעינים) במים מומלחים עד להתרככות. מסננים ומסלקים את הגרעינים. בעזרת מזלג "מסרקים" את פנים הדלעת לצלחת כדי לקבל את הספגטים הרצויים. עורמים לגבעה קטנה, מזליפים שמן זית, סוחטים עגבנייה בשלה מעל, כדור לבנה בקצה הגבעה ומעל הכל בוזקים עירית.

————————————————————————————————–

דלעת "ערמונים" בתנור עם מילוי של אבוקדו מאיו
דלעת שנראית כמו מלון מבחוץ, ויש לה טעם וארומה של ערמונים מבפנים. המרקם שלה מעט "קמחי" ומאוד כבד. יש כאלה שלא אוהבים, אני ליקקתי את האצבעות.

חומרים
דלעת ערמונים
שני אבוקדו בשלים וגדולים
2 בצלי שאלוט
בצל אדום
רבע כוס שמן זית
2 פלפלי חלפיניו
מלח ופלפל
לימון סחוט
2 עגבניות שרי גדולות
4 שיני שום
2 כפות חומץ
2 כפות מים

אופן ההכנה
חוצים את הדלעת לשניים ומכניסים לתנור בחום הכי גבוה שלו ובמצב גריל לכ-30 דקות.
בינתיים מכינים את המילוי:
מטגנים בשמן זית (על אש קטנה) את השום הכתוש, השאלוט, הפלפלים והבצל הירוק כ-4 דקות, עד שהם מתרככים. מעבירים לבלנדר עם שאר החומרים וטוחנים את לקבלת מרקם "מיונזי". מתקנים תיבול במלח ופלפל שחור.

כשהדלעות רכות מוציאים את הגרעינים, ובחור שנוצר יוצקים מהאבוקדו.

————————————————————————————————–

צ'יפס דלעת "חללית" עם טחינה "אל ארז"

לדלעת הזו יש מרקם דומה לשל תפ"א, אך טעם מתוק ומעודן יותר

חומרים
דלעת "חללית"
4 כפות טחינה "אל ארז"
8 כפות מים
מיץ מחצי לימון
שן שום כתושה
כמון
מלח ופלפל

אופן ההכנה
חוצים את הדלעת ומנקים את הגרעינים. פורסים לפרוסות, מסדרים בתבנית (או על אבן שמוט) ומכניסים לתנור בחום גבוה מאוד ובמצב גריל לכחצי שעה, או עד שהדלעת מתרככת, אך לא סמרטוטית. פורסים לרצועות.

מכינים את הטחינה: מערבבים את הטחינה הגולמית, המים, השמן, הלימון והשום בקערה, טועמים ומתקנים תיבול. מוסיפים מעט כמון ומערבבים.

מסדרים רצועות דלעת על פרוסת לחם אגוזים ויוצקים מעל טחינה.

————————————————————————————————–

אנטיפסטי זוקיני ובייקון

זוקיני, בניגוד לקישוא רגיל, עמיד יותר לבישול ונשאר קצת יותר קשיח גם כשהוא כבר מבושל, מה שהופך אותו כשיר למנות כמו אנטיפסטי.

החומרים
זוקיני גדול
2 פרוסות בייקון
עגבנייה
שמן זית משובח
חופן פרמזן מגורר דק

אופן ההכנה
פורסים את הזוקיני ומסדרים על תבנית. מברישים את פני הפרוסות בשמן זית ומכניסים לתנור, שוב – חום גבוה מאוד ובמצב גריל לכ-30 דקות, או עד להשחמה. מוציאים ומסדרים עם פרוסות עגבנייה לסירוגין. בינתיים מטגנים במחבת (ללא שמן – הבייקון שמן מאוד ומסתדר לבד במחבת) שתי פרוסות בייקון. כשהן מתחילות להשמיע קולות פצפוץ והופכות קריספיות, מוציאים מהמחבת לנייר סופג. ממתינים דקה ומגלגלים לגליל. משחילים מתחת לפרוסות הזוקיני שבקצוות המנה. מזליפים מעל הכל מעט שמן זית משובח ופרמזן מגורר ומגישים.

נישנוש #5: עגבניות מיובשות

לפני הכל – הבהרה: "נשנוש הוא האוייב" לא מתיימר להיות בלוג לשומרי משקל ולא מנסה להביא לכם מתכונים דלי קלוריות. הסלוגן  "מתכונים צרים לאנשים רחבים" רומז בחיוך על כך שמדובר במתכונים לא מורכבים לביצוע ומהירי הכנה בד"כ, אבל גם על זה אני לא מתחייב. הבינג סייד דאט, הנה מתכון שקל להכין ובריא מאוד להשתמש – בעגבניות יש נוגד חמצון חשוב ביותר הנקרא ליקופן. מסתבר שהגוף יודע להשתמש בו בצורה מירבית רק כשהוא מלווה בשמן זית, כך שעגבניות מיובשות הן בעצם פצצת בריאות מרוכזת. הקרדיט על ההכנה הולך לאהובתי נעה, שלנצח אהיה הסו-שף שלה.

עגבניות מיובשות
המצרכים
קילו עגבניות שרי / שרי תמר
חצי בקבוק שמן זית, עדיף "כנען" או "חלוצה", אבל תכל'ס כל שמן זית כתית מעולה יעשה את העבודה
חומץ סינטטי או חומץ בן יין לבן
פטרוזיליה
4 פלפלים חריפים אדומים גדולים
מלח גס

אופן ההכנה
חוצים את העגבניות לרוחבן ומסדרים על מגשים, כשהחלק החצוי כלפי מעלה. מפזרים מעל מלח גס ומניחים להתייבש שבוע בשמש.
אוספים את העגבניות לקערה גדולה ומטביעים בחומץ למשך שש שעות. מסננים ומעבירים לצנצנת זכוכית מעוקרת. מוסיפים פלפלים חריפים וצרור פטרוזיליה קטן ומכסים בשמן. אוטמים לשבוע ומנסים להתאפק. נפטרים מהפלפלים והפטרוזיליה ושומרים בצנצנת. בשלב זה כבר אפשר להשתמש. הולך מעולה עם גבינות קשות, ברוטב פסטה, סלטים ומה לא.

נישנוש #1: ברוסקטה חציל לבן עם עגבניית שרי וגבינה גרוזינית

היה קר אתמול בלילה, אבל משום מה התחשק לי לפתוח את החלונות של האוטו עד הסוף, לשים מוזיקה בפול ווליום ולתת לרוח לצנן את המחשבות שלי. במקום זה הסתפקתי בהפוך גדול של "לחמים" ודהירה מתונה (עם חלונות סגורים) אל השוק הסיטונאי בצריפין.  את סיפורי ההלל על השוק הזה אני שומע כבר שנים, וגם כשהוא שכן לי מתחת לאף ברחוב החשמונאים לא השכלתי להזיז את התחת שלי אליו. מסתבר שכדי להגיע באמת אל דברים מסויימים, צריך יד נעלמת שתרחיק אותם ממך, כך שתצטרך להתאמץ מעט עד שתיגע בהם באמת.

שתיים בלילה ובצריפין כאילו צהריים, עסקים כרגיל. משאיות נכנסות ופורקות קרטונים על קרטונים של אוצרות בכל צורה וצבע שאפשר לדמיין, בצידי השוק חונים רכבים של בעלי עסקים מכל מיני קליברים, דוחסים סחורה למושב האחורי ולבגאז', מעשנים סיגריות בשרשרת ונראים כאילו הדבר האחרון בעולם שבא להם לעשות הוא להיות שם עכשיו. בפנים רחבה ענקית – שתי שורות של "חנויות" ענקיות ועמוסות וביניהם מלגזות פורקות ומעמיסות סחורה, נהגיהן אוחזים בכוסות פלסטיק עם קפה שחור שבטח כבר התקרר, חפונים בתוך הקפוצ'ון שלהם, מביטים בי ואולי דרכי, כי אני לא באמת שם, אני חולם את כל זה.

אני ננעל על ארגז עגבניות השרי שחוזר איתי הביתה. גולות קטנות ואדומות שבוהק פנסי התאורה מצייר עליהן חיוך בלתי ניתן להתנגדות. שלושה שקלים לקילו, מסנן בעל החנות תוך כדי שיחה סלולרית מנומנמת. הוא יודע שלא יתעשר ממני ומתייחס בהתאם. מאחר והמינימום הוא קרטון שלם, אני יוצא עם 9 ק"ג שרי. מה לעזעזאל אני הולך לעשות עם כל זה?

חציתי את הרחבה הענקית והגועשת חזרה לעבר המגאן הנאמנה שלי, שהמתינה על אדום לבן בחוץ. לרגע היה נדמה לי שעיני צדו כמה קרטונים של ארטישוק, אבל לפני שהספקתי להתעטש (אל המרפק!), עט עליהם סוחר נסתר והשאיר אותי עם הלשון בחוץ. ניחמתי את עצמי בקרטון של "חציל לבן" (שהוא בכלל בורדו מנומר), כזה שכרמל מוכרת רק לייצוא בד"כ, וחזרתי הביתה מאושר, אך לא מסופק. המשך יבוא.

ברוסקטה חציל לבן עם עגבניית שרי וגבינה גרוזינית
מצרכים:
שני חצילים, שמן זית, 20 עגבניות שרי קטנות, 100 גר' קוביות גבינה גרוזינית ("סולוגני") של מחלבת "עברי", חופן פטרוזיליה, מלח אטלנטי, חצי לימון ובאגט טרי

אופן ההכנה:
חותכים את החצילים לפרוסות עבות, ואז כל פרוסה לחצי. ממליחים ומניחים בשמש לשעה, עד שהנוזלים המרירים עוזבים את החציל. מנגבים טוב טוב את החצילים ומסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפיה. מברישים בשמן זית ומכניסים לתנור במצב גריל עליון ותחתון ובחום גבוה (220) לכשעה, או עד שהחצילים משחימים. מוציאים ומניחים להתקרר. בשלב זה בטח תנשנשו לפחות רבע מהחצילים, כי הם הכי טעימים חמים.

אחרי שהתקררו, פורסים אותם לרצועות, ובקערה מוסיפים את קוביות הגבינה, שמן זית, חצי לימון סחוט, חצאי עגבניות שרי, מלח, פלפל ומעט פטרוזיליה קצוצה. מערבבים עם הידיים וטועמים. פורסים בגט לפרוסות בינוניות, משפשפים על כל פרוסה חצי שן שום, חופנים מעט מהתערובת ומעמיסים על הפרוסה. הולך טוב עם שוט עראק ירדני קר. בתיאבון.