שישי בבוקר הוא זמן של החלטות, כאלה שיעצבו איך תראה השבת שלכם. האינסטינקט הבסיסי מושך לכיוון הספה, "הארץ" ופיצוחים מעורבים של "המפצח" מרחוב ביאליק ברמת-גן. לפעמים זה הכי רחוק שאני מסוגל ללכת, אחרי ששמתי את הילדה בגן. רק זכרונות של אור צהוב חיוור שחושף מקרר עצוב וריק בשבת בבוקר יכולים לשכנע אותי לעשות טיול ליפו עם הילד, לבחור פארידה (רד סנאפר) ורודה אחרונה, מנמנמת תחת קוביות קרח קטנות ולבנות, לא מודעת עדיין לעתידה רווי הפפריקה והלימון. זה דג לא זול (בערך 100 שקל לפארידה ממוצעת, כזו שתספיק לארבעה סועדים), ולמרות שחריימה אפשר בקלות להכין גם עם דניס או עם (ישמור השם) נסיכת הנילוס, דג ביבים שעולה בערך שמינית – בשרו של הסנאפר יוצא פשוט אלוהי תחת נהרות השמן האדומים האלה, ומי שאכל פעם אחת מנה מושחתת שכזו, לעולם לא יכין אותה בגירסה זולה יותר. טוב נו, אולי סבתא שלי.
חריימה פארידה
מצרכים
פארידה בינונית אחת (אפשר למצוא פארידות מהממות אצל מיקו צרפתי בכניסה לשוק הפשפשים, רחוב עולי ציון 3)
שלושה לימונים פרוסים דק
8 שיני שום קצוצות
4 עגבניות פרוסות דק
6 פלפלים מתוקים מיובשים, מושרים במים, קרועים לחתיכות גדולות
4 פלפלי שאטה קרועים לחתכות קטנות
צרור כוסברה קצוצה גס
3/4 כוס שמן קנולה
שתי כפות פפריקה מתוקה
שתי כפיות כורכום
כפית מלח
פלפל שחור
סיר רחב ונמוך
אופן ההכנה
ממיסים בשמן את הפפריקה (לוקח לה כמה דקות לשקוע). מפזרים את הכוסברה בצורה שווה על תחתית הסיר, מעליה מפזרים את קרעי הפלפלים המתוקים ופלפלי השאטה, מעליהם שכבה של לימונים, שכבת עגבניות ולבסוף השום הקצוץ. מעל כל השכבות מניחים את פרוסות הדגים. שמים במרכז הסיר שתי כפיות כמון, כפית מלח ומעט פלפל שחור. מוזגים מעל חצי כוס מים ואת השמן בו שקעה הפפריקה (את המשקע זורקים). מרתיחים תוך כדי זיגוג הדג בנוזלי הרוטב. מנמיכים את האש ומכסים. אחרי כ-25 דקות (בהן חלקו העליון של הדג זכה "לשתות" מהרוטב לפחות פעמיים נוספות) מכבים את האש. מגישים עם חלה טרייה.
נשנוש הוא האויב 