בכל שנה, לקראת יום השואה, עולות וחוזרות תהיות לגבי ימי הזכרון האלה. ואז לגבי יום העצמאות. איזה זכרון אנחנו מנסים לקדש, או מנסים לקדש עבורנו? איזו עצמאות אנחנו חוגגים? והאם אנחנו באמת עצמאים? ובכל הקשור לאוכל: למה אנחנו חוגגים את עצמאותנו ע"י לקיחת עצמאותם (וחייהם) של אחרים? איפה ההגיון בלהניח חיה שחוטה על גחלים כדי להרגיש חופשי?
אני אוהב אוכל, וכמה שאנסה להתכחש לזה, בשורה התחתונה אני אוהב לאכול בשר. ג'וני ליידון מהסקס פיסטולס אמר פעם בביקורו בארץ ש "יש לי שתי קבוצות שיניים, אחת לירקות ואחת לבשר", ו "אתה לא יכול להתכחש לטבעך האמיתי". יש בזה משהו נכון מחד, אבל גם משהו תבוסתני ועצל מאידך.
John Lydon @ Heineken Music Conference, Tel Aviv from Eran Mahalu on Vimeo.
ועדיין, גם למי שצמחונות או טבעונות אינה נר לרגליו, חייבים להודות שמקדש הקרניבוריזם הוא מקום אפל שרצוי לבקר בו פחות.
ואחרי כל ההקדמה הזו – חיפשתי מתכון טוב להמבורגר טבעוני, ומצאתי מתכון שנשמע לי טוב, אבל היו חסרות לי שעועיות שחורות מבושלות, והשעה היתה 10 בלילה, אז החלפתי אותן בתחתיות ארטישוק ויצא מעולה. השנה תנסו לחגוג את אשליית עצמאותכם מבלי לקחת חיים של אחרים אל קיבתכם. זה טוב לכולנו.
חומרים (ל-4 קציצות גדולות):
6 תחתיות ארטישוק קצוצות
בצל אדום אחד קצוץ
4 שיני שום קצוצות
3 פטריות גדולות קצוצות
3 כפות רוטב סויה, רצוי של YAMASA
כף זרעי פשתן טחון
3 כפות מים
כוס פירורי לחם, רצוי יפניים ("פאנקו")
6 כפות שמן זית, ועוד קצת לטיגון
מלח ופלפל
לחמניות המבורגר
אופן ההכנה:
מערבבים את זרעי הפשתן והמים ומניחים להם לכמה דקות
בינתיים, במחבת: מטגנים את הארטישוק, הפטריות, הבצל והשום כ-5 דקות על אש גבוהה, תוך כדי ערבוב.
מתבלים במלח ופלפל. טועמים ומתקנים תיבול.
מורידים מהאש ומניחים לתערובת להתקרר מעט. מוסיפים את שאר החומרים וטוחנים.
יוצרים קציצות. מלהיטים מחבת צלעות כבדה וצולים, כ-4 דקות כל צד.
אפשר גם לקלות את הלחמניות במחבת, דקה או שתיים.
מורחים על הלחמניות חרדל וקטשופ, מוסיפים עגבניה, בצל ומלפפון חמוץ, ומגישים.
נשנוש הוא האויב 