נישנוש #14: פיצה/פוגאסה ארגנטינאית


פיצה/פוגאסה ארגנטינאית

לפני 12 שנים בדיוק, בזמן המונדיאל של 1998, הזמינו אותנו ההורים של נעה לפיצה ופוגאסה (פיצה נטולת רוטב עבניות, בד"כ עם גבינות ובצל) ביתית ולקרב רבע-גמר חגיגי בין ארגנטינה להולנד. הבית התחלק לשני מחנות: המשפחה של נעה מצד אחד, ארגנטינאים גאים, לא שרופים על המשחק, אבל מאלה שתמיד יגיעו כשיקראו לדגל, ואני מצד שני, עם זכרונות טריים ומתוקים מרומן ארוך מדי עם אמסטרדם (שלא היה לו שום קשר לכדורגל, כמובן) שחייבו אותי להפגין סוג של סולידריות עם האקסית, בעודי מתחבק עם הנוכחית בסלון של גוב האריות הדרום אמריקאי.

הולנד ניצחו, כמובן, את ארגנטינה, אבל המנצחת האמיתית היתה הפיצה של חמותי האהובה (כן, כן, יש דבר כזה) נעמי, שבאיחור ממש בלתי אופנתי השכלתי לבקש ממנה מתכון והדגמה. הפיצה המדוברת שייכת לז'אנר פיצות ה "פאי" – בצק עבה, תפוח ואוורירי (נעמי משתמשת בקוביית שמרים שלמה על כ-600 גר' קמח, שזה המון) – לחם של ממש, שאפשר לאכול גם בלי עזרת הגבינות, העגבניות ושאר התוספות. הדגש במתכון הזה הוא על צמיגות הבצק ועל ערבוב החומרים ביד ולא במכונה, ועל האפייה, שמתבצעת בשני שלבים – קודם הבסיס ואח"כ הבסיס עם התוספות. בין שני השלבים יכול בקלות לעבור יום שלם מבלי שהתחתית תתקשה ותהפוך לבלתי אכילה. כדי להרוג שתי ציפורים במכה אחת ומתוך תקווה נכזבת שהילדה תרצה לטעום, חילקתי את הבסיס לשני איזורים: חצי אחד הוקצה לפיצה (עם רוטב עבניות, בלי בצל) והשני לפוגאסה (גבינות ובצל, ללא רוטב).

פיצה/פוגאסה ארגנטינאית
החומרים:
600 גר' קמח לבן
2 כפות סוכר
קוביית שמרים טריים
כפית מלח
2 כפות שמן
חצי ליטר מים חמים
3 שקיות גבינת עמק מגוררת לפיצה
150 גר' מוצרלה חתוכה לקוביות או פרוסות דקות
צרור קטן של אורגנו
בצל גדול פרוס לטבעות דקות
רוטב עגבניות בסיסי
2 כפות שמן זית

אופן ההכנה:
ממיסים בקערה גדולה את השמרים והסוכר בקצת מהמים. מוסיפים, תוך כדי ערבוב, קמח ומים לסירוגין ומנסים לשמור על מרקם נוזלי של הבצק. חשוב לערבב טוב ולהימנע מבצק גושי ולא אחיד במרקמו – הוספת הקמח והמים במנות קטנות כל פעם וערבוב עקבי יעזרו מאוד להגיע לתוצאה טובה. בסוף התהליך מוסיפים 2 כפות שמן ומערבבים רק עד שהן נטמעות בבצק. מכסים ומתפיחים כחצי שעה.

בינתיים משמנים תבנית גדולה בתרסיס שמן ומפזרים מעליו מעט קמח. המיקס הזה מבטיח שהבצק הצמיגי לא יידבק לתבנית. מחממים תנור ל-180 מעלות. אחרי שהבצק תפח, יוצקים אותו לתבנית המשומנת והמקומחת, ובעזרת מרית עוזרים לו להתפזר באופן שווה על כל התבנית. אופים כ-15 דקות או עד שהחלק העליון מזהיב. בזמן האפייה חולטים את טבעות הבצל במים רותחים, כ-5 דקות. מסננים ומערבבים עם 2 כפות שמן זית, אורגנו קצוץ, מלח ופלפל.

שכבה ראשונה של ציפוי: מורחים רוטב עגבניות על חצי מהפיצה וגבינת עמק מגוררת על החצי השני (הפוגאסה).
שכבה שנייה: מעל העגבניות מפזרים גבינת עמק מגוררת ומעל הפוגאסה את תערובת הבצל.
שכבה שלישית: מכסים את הפוגאסה בגבינת המוצרלה.

אופים כ-20 דקות ב-200 מעלות. נראה אתכם משאירים משהו בתבנית יותר מחצי יום.

נישנוש #13: סלטים צבעוניים


סלטים צבעוניים

בשביל הפעמים האלה שהגעתם לשעה 11 בלילה ועדיין לא אכלתם אפילו ארוחה עיקרית אחת כל היום המציאו את הסלט. מינימום התעסקות, מקסימום ערך תזונתי, המון סיבים שעוזרים לעיכול ועושים טוב לבטן, וגם המוח מצליח, בעקבות הלעיסה המרובה, לשדר לכם תחושת שובע במעט זמן יחסית ובכלום קלוריות. סלט ירקות לא חייב להיות הפורמט המשעמם של עגבנייה-מלפפון-בצל (אם כי זה עדיין הרכב מנצח), וכמעט כל ירק או פרי שאפשר להעלות על הדעת יכול להיכנס למיקס.

שני סלטים שאילתרנו לאחרונה עשו לנו הכי שמח. נעה, אלופת העולם במשקל נוצה בסלטים ודוקטור לענייני פס קר, רקחה את הראשון, ואני שלפתי מהזכרון סלט שסבתא שלי נוהגת לעשות בחגים ובשבתות. תהנו

סלט נבטים עם עגבניות, צנוניות ותפוזים
החומרים:
נבטי צנונית
נבטי חמניה
נבטי ברוקולי
חופן גדול של עגבניות שרי
חופן צנוניות
תפוז+מיץ מתפוז
לימון
שמן זית
חומץ בלסמי
מלח אטלנטי
פלפל שחור
עלי רוקט

אופן ההכנה:
חוצים את העגבניות ושמים בקערה גדולה. פורסים את הצנוניות ומוסיפים, יחד עם העלים והנבטים. מתבלים בשמן זית, חומץ בלסמי, מיץ מתפוז, מלח ופלפל שחור. מפלטים את התפוז השני לפלחים (ללא החלק הלבן) ומוסיפים. מערבבים בעדינות ומגישים.

———————————————————————————

סלט סלק מרוקאי

החומרים:
2 סלקים גדולים
צרור כוסברה
כף אריסה של יוחאי ביטון (ניתן להשיג בכל הסופרמרקטים)
מיץ מלימון אחד
מלח ופלפל שחור
כפית כמון

אופן ההכנה
מבשלים את הסלקים במים כשעה וחצי (למי שאין כח או סבלנות אפשר לקנות מבושלים בסופרמרקט, הם באים בשקית ואקום ירוקה). מקלפים וחותכים לקוביות. קוצצים את הכוסברה ומוסיפים. מערבבים עם הלימון, הכמון והאריסה, ומתבלים במלח ופלפל לפי הטעם. מגישים קר עם צנימים.

נישנוש #12: עוגת גבינה קלאסית


עוגת גבינה קלאסית לשבועות

לפני כשבוע הזמנו טייק-אווי לילי מ "קופי בר". זה היה יום ארוך ומתיש שבסופו הרגשנו שממש מגיע לנו פינוק בצורת פטה כבד (קיבלנו מרק ירקות במקום), כבד על פירה, שניצל וסלט ירוק ו..עוגת גבינה, כמובן. מצחיק לראות את נעה ואותי מגרדים, כל אחד בתורו, עוד אבן בחומה הלבנה והמפוארת הזו, מצד אחד חרדים לראות אותה נעלמת מול עינינו ומצד שני מהנדסים את הביס הבא, עד שלבסוף שנינו ניצבים מול גרגיר מסכן. מבטינו מצטלבים. מבטינו חוזרים לעוגה. קלוז-אפ על העוגה. מוזיקה דרמטית דמיונית ברקע. קלוז-אפ על עינינו. "תאכלי", אני מפטיר בחוסר חשק מנומס. "תאכל, תאכל" היא משיבה באותו מטבע. כך פינג פונג נצחי של ויתורי-סרק, עד שלבסוף גם הפירור שנותר נשבר לשניים ומובל, אחר כבוד, לדרכו האחרונה.

לאמא שלי יש מתכון מעולה לעוגת גבינה, אבל כל פעם שאני אוכל סלייס מהודק כזה של קופי בר, מתעורר בי חשק לשחזר את היצירה ולהעמיד עוגה שלמה ולא רק פרוסה, כזו שלא יהיה צורך לריב עליה, בעשירית מחיר ובבית. כל מה שצריך זה מתכון. וכשצריך מתכון קלאסי, הולכים אל התנ"ך – The Professional Chef. במתכון של ה"שׁף" עושים שימוש בגבינת שמנת, אני חושב, עם כל הכבוד, שקילו(!) גבינה עם 30% שומן זה קצת יותר מדי. אני זוכר שקראתי פעם ב"בצק אלים" שריקוטה יכולה להוות תחליף מעולה למתכונים שיש בהם המון גבינת שמנת, אז החלטתי לנסות. התוצאה טובה מאוד, אם כי אני די בטוח שעם גבינת שמנת התוצאה טובה יותר.

עוגת גבינה קלאסית – מתכון של The Professional Chef
החומרים

לבסיס:
225 גר' פתי בר
85 גר' סוכר
120 גר' חמאה מומסת

לעוגה:
קילו גבינת שמנת (אני השתמשתי בריקוטה 5%)
2 כפות קורנפלור
340 גר' סוכר
4 ביצים+חלמון אחד
כף תמצית וניל
לימון מגורר
150 מ"ל שמנת מתוקה

אופן ההכנה
טוחנים את הביסקוויטים והסוכר במעבד המזון עד שהם הופכים לפירורים קטנים, אבל לא קטנים מדי. מוסיפים את החמאה המומסת וטוחנים בפולסים קצרים רק עד שהחומרים משתלבים.

משמנים תבנית עגולה ומרפדים בנייר אפיה. מצפים את התחתית בבסיס הביסקווייטים ומהדקים היטב כנגד התבנית. אופים 7 דקות בחום של 180 מעלות ומניחים בצד להצטנן.

מסננים יחד את הקורנפלור והסוכר, מוסיפים את הגבינה ומערבלים (אפשר גם במקצף חשמלי או ידני) במהירות איטית עד שהתערובת חלקה. יוצרים תערובת מהביצים, החלמון, גרידת הלימון והוניל ומוסיפים לאט לאט אל תערובת הגבינה, תוך כדי ערבוב. מוסיפים את השמנת המתוקה ומערבבים היטב. יוצקים לתבנית. אופים כ-90 דקות ב 150 מעלות, או עד שמרכז העוגה יציב וקפיצי למגע. מקררים לילה שלם במקרר ורק אז מגישים.

נישנוש #11: ארטישוקים ממולאים


ארטישוקים ממולאים

כשהייתי ילד, בערבי חמישי חורפיים במיוחד, היינו מתכרבלים מול עוד משחק ממוטט עצבים של מכבי ת"א, אמא שלי היתה מבשלת ארטישוקים במים ומגישה לי ולאבא שלי בצלחת, עם גבעה קטנה של מלח בצד. היינו מורטים עלה עלה, כאילו היו השערות שלנו, טובלים במלח ונושכים. כל זה רק היה הטיזר לקראת הדבר האמיתי. ממש כמו על המגרש, גם הארטישוק ידע שהפור פליי הזה בין העלים שלו תמיד, אבל תמיד ייגמר בסערה שתפגע בנו איפה שהכי כואב – בלב.

איך אפשר לתאר אכילת לב של ארטישוק מבושל למישהו שמעולם לא עשה את זה? אני חושב שיותר מהכל זה מרגיש כמו סוד הכי כמוס שנלחש הרגע באוזנך, תובנה שהיתה חבוייה בבטן האדמה וצמחה עם הירק הזה רק כדי להתפוצץ לך בחלל הפה.

אז הנה, עונת הארטישוקים נפתחה רשמית, ועכשיו המחירים שלהם אפילו הגיוניים. אם אתם נוסעים לדרום, חפשו בדרך את אלו של נעם מניר בנים (תודה לשי על השקית המפנקת!).

יש, כמובן, עוד אלף ואחת דרכים לאכול ארטישוק חוץ מהצורה הבסיסית והמושלמת הנ"ל. אחת מהן, שאמא שלי בד"כ מיישמת בפסח, היא להשתמש בלבבות הארטישוק כבסיס לקציצת בקר ולבשל ברוטב, בישול ארוך על אש קטנה. המתכון הבא הוא מעין וריאציה על מנת הפסח של אמא.

החומרים
12 לבבות ארטישוק נקיים (למי שאין כח לקנות טריים ולנקות – אפשר לקנות קפואים של סנפרוסט, הם טובים באותה מידה)
250 גרם בשר בקר טחון
100 גרם בשר עוף טחון
חצי כף תערובת תבלינים "ראס אל חנות" (ניתן למצוא בשווקים ובחנויות הטבע המובילות)
צרור שמיר קצוץ
צרור פטרוזיליה קצוצה
2 פרוסות חלה ספוגה במים וסחוטה היטב (ללא הקרום)
מלח ופלפל לפי הטעם
בצל קצוץ דק
כרישה קצוצה דק
קילו עגבניות שרי עם הגבעולים והשידרה (חשוב!)
כוס אפונה צעירה (גם של סנפרוסט) מופשרת ומסוננת
צרור קטן של אורגנו
ליטר ציר מרק ירקות (או ליטר מים)

אופן ההכנה
בקערה מערבבים את הבשרים, הלחם, הבצל, התבלינים והירוקים (למעט האורגנו). עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקרר. בינתיים שוטפים את עגבניות השרי, חורצים איקס עדין בקצה של כל אחת ומכניסים לסיר, עם הגבעולים והשידרה. מסתבר שרוב הטעם של העגבניה עדיין שמור בשידרה וכשמחממים, כל הטעם הזה משתחרר. מוסיפים את האורגנו ומערבבים על אש גבוהה. אחרי כחמש דקות המיצים מתחילים לברוח מהעגבניות. אחרי כחצי שעה (במהלכה דאגתם לערבב כל כמה דקות) מכבים את האש ומסננים את הנוזלים לקערה בעזרת מצקת. יש ללחוץ ולחבוט ולמעוך את העגבניות כנגד המסננת, עד שטיפת המיץ האחרונה עזבה את העגבניות. נפטרים מהשאריות שבמסננת. מה שנותר בקערה יקר מזהב ויכול להוות בסיס מצויין לכל רוטב.

בסיר כבד ורחב מטגנים את הכרישה הקצוצה במעט שמן זית. מוסיפים את האפונה וממשיכים לטגן עד שאדי הכרישה מתחילים להוציא אתכם מדעתכם, משהו כמו 5 דקות. מנמיכים את האש ומתפנים למלא את הארטישוקים. מוציאים את מלית הבשר מהמקרר ויוצרים 12 קציצות, אחת בכל שקע ארטישוק. מניחים את הארטישוקים בסיר. יוצקים ביניהם את נוזל העגבניות ומרתיחים. מנמיכים את האש ומוסיפים את ציר מרק הירקות (או המים). מרתיחים שוב. מכסים ומבשלים על אש נמוכה כשעה, עם שתי עצירות בדרך למזיגה מנוזלי הרוטב על ראשי הקציצות. מגישים חם עם חלה טרייה או על פירה תפו"א ושמנת.

נישנוש #10: עוגת פיסטוק ופטל אדום בחמאה זהובה


עוגת פיסטוק ופטל אדום בחמאה זהובה

פעם בחודש בערך אני מקבל Craving בלתי ניתן לעצירה של מתוק. מאחר ואני משתדל בכל הכח להישמר מסוכרים "פשוטים", אני מעדיף ליצור את המתוקים שלי בעצמי, לשלוט ולהבין ממה בדיוק הם מורכבים ולא לסמוך על מה שהיצרן כותב על העטיפה. עוגות שיש בהן פחות קמח וסוכר תמיד יקבלו עדיפות (עוגת גבינה למשל, שהיא נטולת קמח לחלוטין ויחסית עם מעט סוכר), אבל גם עוגות שהתחליפים שלהן לקמח (או לחלקו) הם יצירתיים ו"בריאים" יותר. העוגה שלפנינו היא לא דיאטטית בשום קנה מידה, אבל גם לא חזירית מדי, ומשתמשת בקמח פיסטוק (פיסטוק לא מומלח טחון עם מעט קמח לבן) וחמאה מזוקקת כבסיס הטעם שלה. השילוב של החמיצות של הפטל האדום עם המתיקות של אבקת הסוכר והפיסטוקים הוא עניין שקשה לעמוד בפניו.

החומרים
220 גרם חמאה חתוכה לקוביות
2 וחצי כוסות אבקת סוכר
כוס פיסטוקים לא מומלחים
3/4 כוס קמח עוגה
כף קמח לבן
7 חלבונים
כוס פטל אדום
2 כפות סוכר חום
כפית מלח גס

אופן ההכנה
במעבד מזון מכינים את קמח הפיסטוק: טוחנים את הפיסטוקים עם כף הקמח הלבן בפולסים קצרים, עד להווצרות אבקה אחידה.
במחבת ממיסים את החמאה ומחממים על אש בינונית עד שהחמאה מזהיבה ומפיצה ניחוח אגוזי. צריך להקפיד לא לשרוף את החמאה ולערבב מדי כמה שניות. מסננים לקערה ומניחים להתקרר.

בקערה גדולה מערבבים את אבקת הסוכר, קמח הפיסטוק, קמח העוגה והמלח. מערבבים את החלבונים פנימה במקציף ידני. מוזגים בזרם דק ואחיד, תוך כדי ערבוב, את החמאה פנימה. מכסים בניילון נצמד ומקררים לכשעה במקרר.

מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים תבנית מלבנית, עדיף כזו שתחתיתה ניתנת להסרה. יוצקים את הבלילה ומפזרים מעליה את הפטל האדום. חשוב שישאר מרווח של כשני סנטימטר מהחלק העליון של התבנית. מפזרים מעל את הסוכר החום ומכניסים לתנור לכשעה. מסירים מהתבנית ומקררים על רשת ברזל. מגישים בטמפרטורת החדר, עם כדור גלידת וניל.

נישנוש #9: צ'ורבה רומנית


צ'ורבה רומנית

שר האוצר נכנס למסעדה רומנית ומבקש….סתם..כל פעם שאני שומע את המילה צ'ורבה, האסוציאציה הראשונה שלי היא אותה בדיחה מיתולוגית של "הגשש". עוד משהו מצחיק בהקשר של המרק הזה היא הדרך בה סבתא שלי מכתיבה לנו את התפריט. בז'ארגון של מהגרת בת 80+ אין דבר כזה מידות מדוייקות. הכל לפי היד ולפי הרגש. כשמושיבים את סבא שלי לידה, זה הופך קשה עוד יותר, כי לפתע יש להם השגות על סוג הבשר. בסוף הצלחנו לקבל את המתכון במלואו והמרק אפילו יצא ממש טעים. מעניין לשמוע מה סבתא תאמר כשתטעם אותו, שהרי היא לא יודעת לשקר.

מרק צ'ורבה רומני
החומרים
1/2 ק"ג בשר למרק (צוואר/שריר/אוסובוקו)
שתי עצמות
שורש פטרוזיליה
שורש סלרי
חופן עלי לאושטיין קצוצים (ניתן להשיג בשוק הכרמל, אבל אם לא מוצאים אפשר להשתמש בעלי סלרי במקום)
שלושה גזרים קלופים
בצל קלוף שלם
פלפל ירוק מתוק חצוי לאורכו
רבע כוס אורז
רבע כוס לימון סחוט
מלח ופלפל שחור

אופן ההכנה
מכניסים את העצמות והבשר (חתוך לקוביות גדולות) לסיר כבד ומכסים במים. מרתיחים ומסירים את הקצף שנוצר. מוסיפים את הירקות ומבשלים על אש קטנה כשעתיים. מוסיפים את האורז ומבשלים עוד חצי שעה. מוסיפים את הלימון ומכבים את האש. בתיאבון.

נישנוש #8: דלעות וקישואים דרומיים ומוטרפים


דלעות וקישואים דרומיים ומוטרפים

ביום שישי האחרון נסענו לדרום לחגוג יומולדת 90 לסבא שלי. תתפלאו, אבל יש אנשים שהרעיון שלהם של מסעדה הוא סטקיית "אסא" באיזו תחנת דלק נידחת. מזל שבדרך לשם, קצת צפונית לקרית מלאכי (צומת מסמיה), מתחבא לו מושב תלמי יחיאל, שבלי טיפ מחבר טוב היה ממשיך להתחבא לנצח כנראה, ובתוכו מתחבאת הירקניה של רוני, גן עדן קטן של ירקות מופחתי ריסוס (אהבתי שהם לא קוראים לזה אורגני) שגדלים במקום: אספרגוס, אפונה "סינית", פלפלי חלפיניו חריפים, עגבניות מנומרות ושרי צהובות ואדומות, דלעות וקישואים מופלאים שנרחיב עליהם תיכף את הדיבור, תבלינים ירוקים, פקאנים ממשק שכן ואפילו מקרר של גבינות מצויינות מהאיזור (אנחנו נהנינו במיוחד מהלבנה). בגלל שהגענו מאוחר בצהריים נאמר לנו שפיספסנו את ה "סיור" בחממות (עוד נחזור!), אבל יחס חם ומחוייך ומחירים הוגנים קיבלנו, וגם מתכונים ללביבות לחג צנחו, לבקשתינו, במייל שלנו, כבר באותו הערב.

מכל המגוון המרהיב הזה, בחרתי להתמקד בדלעות ובזוקיני, בגלל הייחוד בטעם ובמרקמים שלהם. דלעת ה "חללית" הבשרנית, דלעת ה "ספגטי" הטעימה, שיכולה להוות תחליף לפסטה, דלעת ה "ערמונים" עם הניחוח המשכר והזוקיני הענק.

דלעת "ספגטי" עם פרמזן, לבנה ושמן זית

דלעת "ספגטי" עם פרמזן, לבנה ושמן זית
מעבר להיותה מלאת טעם, הגימיק של דלעת הספגטי הוא ללא ספק הצורה שמתקבלת כשמגרדים את הדלעת המבושלת. למי ששומר על המשקל אבל עדיין הוזה על המקור הבצקי, זה פתרון מושלם.

חומרים
דלעת ספגטי גדולה
כדור לבנה
פרמזן מגורר
שמן זית
עגבניה
עירית
מלח

אופן ההכנה
חוצים את הדלעת לאורכה ומבשלים אותה (עם הגרעינים) במים מומלחים עד להתרככות. מסננים ומסלקים את הגרעינים. בעזרת מזלג "מסרקים" את פנים הדלעת לצלחת כדי לקבל את הספגטים הרצויים. עורמים לגבעה קטנה, מזליפים שמן זית, סוחטים עגבנייה בשלה מעל, כדור לבנה בקצה הגבעה ומעל הכל בוזקים עירית.

דלעת "ספגטי" עם פרמזן, לבנה ושמן זית

————————————————————————————————–

דלעת "ערמונים" בתנור עם מילוי של אבוקדו מאיו

דלעת "ערמונים" בתנור עם מילוי של אבוקדו מאיו
דלעת שנראית כמו מלון מבחוץ, ויש לה טעם וארומה של ערמונים מבפנים. המרקם שלה מעט "קמחי" ומאוד כבד. יש כאלה שלא אוהבים, אני ליקקתי את האצבעות.

חומרים
דלעת ערמונים
שני אבוקדו בשלים וגדולים
2 בצלי שאלוט
בצל אדום
רבע כוס שמן זית
2 פלפלי חלפיניו
מלח ופלפל
לימון סחוט
2 עגבניות שרי גדולות
4 שיני שום
2 כפות חומץ
2 כפות מים

אופן ההכנה
חוצים את הדלעת לשניים ומכניסים לתנור בחום הכי גבוה שלו ובמצב גריל לכ-30 דקות.
בינתיים מכינים את המילוי:
מטגנים בשמן זית (על אש קטנה) את השום הכתוש, השאלוט, הפלפלים והבצל הירוק כ-4 דקות, עד שהם מתרככים. מעבירים לבלנדר עם שאר החומרים וטוחנים את לקבלת מרקם "מיונזי". מתקנים תיבול במלח ופלפל שחור.

כשהדלעות רכות מוציאים את הגרעינים, ובחור שנוצר יוצקים מהאבוקדו.

————————————————————————————————–

צ'יפס דלעת "חללית" עם טחינה "אל ארז"

צ'יפס דלעת "חללית" עם טחינה "אל ארז"

לדלעת הזו יש מרקם דומה לשל תפ"א, אך טעם מתוק ומעודן יותר

חומרים
דלעת "חללית"
4 כפות טחינה "אל ארז"
8 כפות מים
מיץ מחצי לימון
שן שום כתושה
כמון
מלח ופלפל

אופן ההכנה
חוצים את הדלעת ומנקים את הגרעינים. פורסים לפרוסות, מסדרים בתבנית (או על אבן שמוט) ומכניסים לתנור בחום גבוה מאוד ובמצב גריל לכחצי שעה, או עד שהדלעת מתרככת, אך לא סמרטוטית. פורסים לרצועות.

מכינים את הטחינה: מערבבים את הטחינה הגולמית, המים, השמן, הלימון והשום בקערה, טועמים ומתקנים תיבול. מוסיפים מעט כמון ומערבבים.

מסדרים רצועות דלעת על פרוסת לחם אגוזים ויוצקים מעל טחינה.

————————————————————————————————–

אנטיפסטי זוקיני ובייקון

זוקיני, בניגוד לקישוא רגיל, עמיד יותר לבישול ונשאר קצת יותר קשיח גם כשהוא כבר מבושל, מה שהופך אותו כשיר למנות כמו אנטיפסטי.

החומרים
זוקיני גדול
2 פרוסות בייקון
עגבנייה
שמן זית משובח
חופן פרמזן מגורר דק

אופן ההכנה
פורסים את הזוקיני ומסדרים על תבנית. מברישים את פני הפרוסות בשמן זית ומכניסים לתנור, שוב – חום גבוה מאוד ובמצב גריל לכ-30 דקות, או עד להשחמה. מוציאים ומסדרים עם פרוסות עגבנייה לסירוגין. בינתיים מטגנים במחבת (ללא שמן – הבייקון שמן מאוד ומסתדר לבד במחבת) שתי פרוסות בייקון. כשהן מתחילות להשמיע קולות פצפוץ והופכות קריספיות, מוציאים מהמחבת לנייר סופג. ממתינים דקה ומגלגלים לגליל. משחילים מתחת לפרוסות הזוקיני שבקצוות המנה. מזליפים מעל הכל מעט שמן זית משובח ופרמזן מגורר ומגישים.

נישנוש #7: לחמניות גזר


לחמניות גזר

בתור אחד שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות, אבל בסתר לבו יודע שלפעמים צריך שיגידו לו מה לעשות, זה רק טבעי שאהיה פריק של ספרי בישול. הפטיש הזה התחיל בטח בילדות עם הספרים הנצחיים של רות סירקיס (למי לא היה בבית את ילדים מבשלים?) ונירה שוייאר, והמשיך, כמה עשרות שנים אח"כ, עם התנ"ך של ספרי הבישול, The professional chef, שקניתי לפני כמעט עשור בניו-יורק, יחד עם The Oxford Companion to Food, שני ספרים שיחד שוקלים כמו ילד ממוצע ואוצרים בתוכם ידע יקר מזהב.

כשהתחלתי להשתעשע במחשבה שאני יכול לאפות לחם בבית, רכשתי כמה ספרים נחשבים בתחום, אבל אף אחד מהם לא סיפק אותי כמו מתכון אחד למחמצת ולבאגט של הפרופשנל שף שהזכרתי קודם, עד שנתקלתי בספר צנוע ומקומי, משלנו, של האופה הכי מוכשר בארץ By far, אורי שפט מ "לחמים". בצעד מפתיע משהו הוציא שפט לפני כמה חודשים את "לחם בבית", ספר החושף כמעט את כל הסודות של המאפיה המוצלחת שלו. רוב המתכונים שניסיתי מביאים תוצאות מדהימות, גם באפייה ביתית. חמתי הפכה מכורה ל "לחם פשוט" שלו, ונעה נפלה מהכיסא מלחמניות הגזר, שיצאו מהתנור ממש דקות אחרי שהעגבניות המיובשות סיימו את תהליך הכבישה שלהן.

לחמניות גזר של "לחמים" (כל הזכויות שמורות למאסטר אורי שפט)

חומרים לבצק
חצי קילו קמח לבן
250 גר' מים קרים
קוביית שמרים טריים
רבע כף מלח
50 גר' סוכר
50 גר' חמאה רכה
ביצה
גזר מגורר אחד
*כוס צימוקים חומים* (אני לא השתמשתי בצימוקים)

לציפוי
ביצה טרופה

אופן ההכנה
מפוררים את השמרים במים, בתוך קערה גדולה. מוסיפים קמח ואחריו מלח, סוכר וחמאה. לשים (אני לש ביד) כ-10 דקות ואח"כ מגלגלים לכדור. מתפיחים חצי שעה בקערה מקומחת ומכוסה במגבת. מוציאים את הבצק ומשטחים אותו על משטח מקומח. שופכים עליו את הגזר והביצה וקוצצים בעזרת שפכטל לחתיכות גסות של בצק גושי ומעט דביק. החלק הזה קצת מלחיץ, כי הבצק מרגיש כאילו יצא משליטה ואיבד צורה, אבל זה בסיידר, הלחמניות אולי לא יצאו הכי אסתטיות, אבל טעימות הן יהיו – באחריות.

יוצרים 20 לחמניות ומניחים על תבניות מכוסות בנייר אפייה להתפחה נוספת של כחצי שעה. מחממים תנור לחום של 180 מעלות, מברישים בביצה טרופה ואופים 15 דקות. מקררים על רשת לפני הנישנוש. הולך מצויין עם עגבניות מיובשות, פטה כבשים ושמן זית.

נישנוש #6: קציצות עוף ותרד


קציצות עוף ותרד

תמיד חשבתי שקציצות הן נחלתן הבלעדית של סבתות או לפחות אמהות וותיקות עם שעות טיסה שאם עדיין לא צברת במטבח – אין לך מה לנסות בכלל. להנחה הזו אין, כמובן, שום אחיזה במציאות, ולראייה יש לי את נעה, שאמנם עשתה קילומטראז' כבד במטבחים שונים ומשונים, אבל סבתא היא עדיין לא, ועוד כשטיגנה את הקציצות הראשונות שלה, היה מדובר ביהלומים. בשביל קציצות מוצלחות צריך שני מרכיבים: חומרי גלם טובים ומלא אהבה. כל השאר אגדות.

אפשר להכין קציצות באינספור וריאציות וטכניקות: מבושלות, אפויות, מטוגנות, עם בצל, גזר או אפונה, על בסיס בקר, כבש או אפילו טופו. הכל הולך. המתכון הבא עושה שימוש בתרד טורקי (גם תרד רגיל או מנגולד הולך) ועוף.

המרכיבים (לכ-25 קציצות)
700 גרם בשר עוף טחון
שני צרורות תרד טורקי (או תרד רגיל או מנגולד) – העלים בלבד, חתוכים גס
כף פפריקה מתוקה
כפית כמון
מלח ופלפל לפי הטעם
חצי לחם או חלה מאתמול (רק החלק הרך)
שמן קנולה לטיגון
פירורי לחם
מעט שמן זית

אופן ההכנה
מאדים את התרד במחבת, כ-10 דקות. התרד יאבד את רוב הנפח שלו ויראה סמרטוטי – זה בסדר גמור. מזליפים מעל התרד מעט שמן זית ושמים בצד. משרים את החלה במים 5 דקות וסוחטים היטב. בקערה שמים את העוף הטחון, החלה, התרד והתבלינים ומערבבים היטב בידיים. יוצרים קציצות ומרפדים אותן בפירורי לחם.

במחבת מחממים שמן קנולה (בערך שתי כוסות) עד שהוא חם מאוד (אפשר להניח רצועת גזר כדי לבדוק איך השמן מגיב לה – אם הוא מתחיל לבעבע ולצעוק – הוא חם מספיק). מניחים בעדינות את הקציצות ונותנים להן להיצרב היטב, משהו כמו 3-4 דקות לכל צד. טיפ חשוב: אם מנסים להפוך קציצה והיא מראה סימני התנגדות, אפילו קלים ביותר, סימן שזה עדיין לא הזמן להפוך אותה. קציצה שנצרבה היטב מתנתקת בקלות מתחתית הסיר ומתמסרת לנסיון ההפיכה. את הקציצות המוכנות מניחים על צלחת מרופדת בנייר סופג. מגישים עם טחינה וסלט ירקות, או בסנדביץ' מלחם לבן עם מיונז, אריסה ומלפפון חמוץ.

נישנוש #5: עגבניות מיובשות


עגבניות מיובשות

לפני הכל – הבהרה: "נשנוש הוא האוייב" לא מתיימר להיות בלוג לשומרי משקל ולא מנסה להביא לכם מתכונים דלי קלוריות. הסלוגן  "מתכונים צרים לאנשים רחבים" רומז בחיוך על כך שמדובר במתכונים לא מורכבים לביצוע ומהירי הכנה בד"כ, אבל גם על זה אני לא מתחייב. הבינג סייד דאט, הנה מתכון שקל להכין ובריא מאוד להשתמש – בעגבניות יש נוגד חמצון חשוב ביותר הנקרא ליקופן. מסתבר שהגוף יודע להשתמש בו בצורה מירבית רק כשהוא מלווה בשמן זית, כך שעגבניות מיובשות הן בעצם פצצת בריאות מרוכזת. הקרדיט על ההכנה הולך לאהובתי נעה, שלנצח אהיה הסו-שף שלה.

עגבניות מיובשות
המצרכים
קילו עגבניות שרי / שרי תמר
חצי בקבוק שמן זית, עדיף "כנען" או "חלוצה", אבל תכל'ס כל שמן זית כתית מעולה יעשה את העבודה
חומץ סינטטי או חומץ בן יין לבן
פטרוזיליה
4 פלפלים חריפים אדומים גדולים
מלח גס

אופן ההכנה
חוצים את העגבניות לרוחבן ומסדרים על מגשים, כשהחלק החצוי כלפי מעלה. מפזרים מעל מלח גס ומניחים להתייבש שבוע בשמש.
אוספים את העגבניות לקערה גדולה ומטביעים בחומץ למשך שש שעות. מסננים ומעבירים לצנצנת זכוכית מעוקרת. מוסיפים פלפלים חריפים וצרור פטרוזיליה קטן ומכסים בשמן. אוטמים לשבוע ומנסים להתאפק. נפטרים מהפלפלים והפטרוזיליה ושומרים בצנצנת. בשלב זה כבר אפשר להשתמש. הולך מעולה עם גבינות קשות, ברוטב פסטה, סלטים ומה לא.

נישנוש #4: פאי תפוחים


פאי תפוחים

כבר הרבה זמן שאני מתכנן לקנות לי עותק של מגזין האוכל "על השולחן". למרות שאני הכי פריק של מגזינים, בד"כ אעדיף לקנות ספר בישול על פני מגזין, אבל ישב לי בעורף של התודעה ש"אחד מזה" אני חייב לעצמי. אני שמח לבשר שההשקעה השתלמה. מעבר להיותו מגזין מרהיב ומוקפד, גם התוכן של "על השולחן" מגוון ומעניין, המתכונים לא מפחידים או מנותקים מהמציאות (כמו שאני מכיר מכמה ספרי בישול) והתוצאות מדברות בעד עצמן.

בין כל האייטמים הראשיים התחבא לו מתכון קטן של פאי תפוחים שישב לי בול על השבת העצלה הזו. הפאי קל מאוד להכנה וטעים כל-כך, שאפשר בקלות לחסל חצי עוגה מבלי להתכוון או לשים לב.

פאי תפוחים
המרכיבים
לבצק
2 כוסות קמח
150 גרם חמאה מלוחה
שליש כוס מים קרים
למלית
קילו תפוחים ירוקים קלופים ופרוסים
כפית קנמון
100 גרם סוכר לבן
100 גרם סוכר חום
3 וחצי כפות קמח
כף מיץ לימון
לזיגוג
ביצה טרופה
כפית קינמון
שתי כפיות סוכר

אופן ההכנה
במעבד מזון מערבבים את החמאה והקמח עד שנוצרים פירורים. מוסיפים לאט לאט את המים הקרים, וכשנוצר כדור בצק מניילנים ומקררים שעה בתנור. בינתיים מערבבים את התפוחים עם קמח, סוכר לבן וחום, קינמון ומיץ לימון. מוציאים את הבצק מהמקרר, חוצים לשניים ומרדדים לשני עלים דקים. מותחים עלה אחד על תבנית עגולה ומסדרים מעליו את תערובת התפוחים. מכסים עם העלה השני ומהדקים את הקצוות בעזרת מזלג. מחוררים מעל בכמה נקודות, מברישים בביצה וזורים קצת קינמון וסוכר. מכניסים לתנור בחום 200 מעלות, כ-45 דקות. מגישים עם כדור גלידה וניל של "דולצ'ה מלודי" (בן יהודה 122 ת"א).

נישנוש #3: חריימה פארידה


חריימה פארידה

שישי בבוקר הוא זמן של החלטות, כאלה שיעצבו איך תראה השבת שלכם. האינסטינקט הבסיסי מושך לכיוון הספה, "הארץ" ופיצוחים מעורבים של "המפצח" מרחוב ביאליק ברמת-גן. לפעמים זה הכי רחוק שאני מסוגל ללכת, אחרי ששמתי את הילדה בגן. רק זכרונות של אור צהוב חיוור שחושף מקרר עצוב וריק בשבת בבוקר יכולים לשכנע אותי לעשות טיול ליפו עם הילד, לבחור פארידה (רד סנאפר) ורודה אחרונה, מנמנמת תחת קוביות קרח קטנות ולבנות, לא מודעת עדיין לעתידה רווי הפפריקה והלימון. זה דג לא זול (בערך 100 שקל לפארידה ממוצעת, כזו שתספיק לארבעה סועדים), ולמרות שחריימה אפשר בקלות להכין גם עם דניס או עם (ישמור השם) נסיכת הנילוס, דג ביבים שעולה בערך שמינית – בשרו של הסנאפר יוצא פשוט אלוהי תחת נהרות השמן האדומים האלה, ומי שאכל פעם אחת מנה מושחתת שכזו, לעולם לא יכין אותה בגירסה זולה יותר. טוב נו, אולי סבתא שלי.

חריימה פארידה
מצרכים
פארידה בינונית אחת (אפשר למצוא פארידות מהממות אצל מיקו צרפתי בכניסה לשוק הפשפשים, רחוב עולי ציון 3)
שלושה לימונים פרוסים דק
8 שיני שום קצוצות
4 עגבניות פרוסות דק
6 פלפלים מתוקים מיובשים, מושרים במים, קרועים לחתיכות גדולות
4 פלפלי שאטה קרועים לחתכות קטנות
צרור כוסברה קצוצה גס
3/4 כוס שמן קנולה
שתי כפות פפריקה מתוקה
שתי כפיות כורכום
כפית מלח
פלפל שחור
סיר רחב ונמוך

אופן ההכנה
ממיסים בשמן את הפפריקה (לוקח לה כמה דקות לשקוע). מפזרים את הכוסברה בצורה שווה על תחתית הסיר, מעליה מפזרים את קרעי הפלפלים המתוקים ופלפלי השאטה, מעליהם שכבה של לימונים, שכבת עגבניות ולבסוף השום הקצוץ. מעל כל השכבות מניחים את פרוסות הדגים. שמים במרכז הסיר שתי כפיות כמון, כפית מלח ומעט פלפל שחור. מוזגים מעל חצי כוס מים ואת השמן בו שקעה הפפריקה (את המשקע זורקים). מרתיחים תוך כדי זיגוג הדג בנוזלי הרוטב. מנמיכים את האש ומכסים. אחרי כ-25 דקות (בהן חלקו העליון של הדג זכה "לשתות" מהרוטב לפחות פעמיים נוספות) מכבים את האש. מגישים עם חלה טרייה.

נישנוש #2: ג'אמבו שרימפס ברוטב מאמא רוזה


ג'אמבו שרימפס ברוטב מאמא רוזה

היו לי המון כוונות טובות ומוטיבציה כשנכנסתי למטבח של צפון אברקסס. המחשבה שאני הולך לעבוד באותו ספייס עם שף שאני מעריך כל כך, עזרה לי להתמודד עם כל מיני פרמטרים מבאסים כמו שכר נמוך, עבודה בסופ"ש ושהייה מרצון בסיר לחץ שהתבשיל בו לעולם לא מוכן. זה החזיק בדיוק שתי משמרות עד שהבנתי שאני זקן מדי בשביל לעמוד 12 שעות על הרגליים בלי הפסקה (סיגריה פה, סיגריה שם, לא יותר). בסוף המשמרת השנייה התקשיתי ללכת מאה מטר מהמסעדה לאוטו.

אבל יש גם צדדים טובים לעסקה הזו. קודם כל, ויותר מהכל, היה ממש משמח לראות מטבח שעובד עם חיוך על השפתיים. בלי ריבים, בלי צעקות ובלי השפלות. כולם חברים, כולם מתחבקים בתחילת ובסוף משמרת, ואף אחד לא פטור מלנקות סרדינים. בני וניר הם פשוט אנשים מקסימים ומוכשרים בצורה מעוררת קנאה. עם אייל לצערי לא יצא לי לעבוד, אבל אני בטוח שהוא לא פחות נחמד. חוצמזה למדתי דבר או שניים על שימוש בעגבניות שרי, תירס, שרימפס וקלמרי וגם יצאתי עם טיפ מצויין למקום בו אפשר לקנות דגים. קוראים לו מיקו צרפתי והוא יושב ברחוב עולי ציון ביפו, ממש בכניסה המערבית לשוק הפשפשים (רחוב שיוצא מיפת, ממש מתחת לאבולעפיה). אצל מיקו תמצאו את כל מה שהביא הים באותו יום (למעט צמיגים, שקפקפים ובקבוקי דיאט ספרייט ישנים) – ג'אמבו שרימפס מהממים, קלמרי, פארידות, ברבוניות, לוקוסים ואינטאסים ועוד ועוד. הכל טרי, הכל מהים, הסחורה הכי טובה שאפשר לבקש.

המתכון הבא הוא לא של צפון אברקסס, רק קצת בהשראתה, אבל השרימפסים ששוחים ברוטב הם בהחלט של מיקו צרפתי.

שרימפס ברוטב מאמא רוזה
המצרכים
חצי קילו ג'אמבו שרימפס (כ-140 ש"ח לקילו) טריים
חצי קילו עגבניות שרי מרוסקות בבלנדר
חבילת שמנת מתוקה 32% שומן לפחות
30 גרם חמאה
חצי כוס יין לבן חצי יבש
שלוש שיני שום
חופן פטרוזיליה
מלח אטלנטי (30 ש"ח לקילו, ישנה את חייכם)
פלפל שחור
פרמזן רג'יאנו

ההכנה
מקלפים את השרימפס בצורה הבאה: מנתקים את הראש בתנועה סיבובית ומקלפים את ה"שריון" בצורת סליל. אחרי שתקלפו חצי קילו כבר תצליחו להוריד את כל השריון בחלק אחד. חורצים את הגב ומסירים את המעי של השרימפ (חוט שחור ארוך, או ירוק במקרה והשרימפס ממש גדול). שוטפים היטב ומסננים את הנוזלים.

במחבת ממיסים את החמאה ומוסיפים את השרימפס. מקפיצים אותם כשתי דקות, עד שהם נעשים כתומים. מוסיפים את היין ומקפיצים עוד כדקה. אם בשלב הזה המחבת עולה באש, אל תדאגו, הכל בסדר. האלכוהול יתנדף תוך שניות, רק תדאגו שהגבות שלכם רחוקות מהלהבות. מכבים את האש ומניחים בצד.

בסיר מתכת מחממים מעט שמן זית ומוסיפים את שיני השום הקצוצות. מערבבים במהירות על אש גבוהה עד שהשום מזהיב. מוסיפים את העגבניות המרוסקות, מלח ופלפל וטועמים. אחרי שהעגבניות רתחו מוסיפים חצי ממיכל השמנת ומרתיחים שוב, תוך כדי ערבוב. מוסיפים את חצי מיכל השמנת הנותר, מרתיחים ומוסיפים לסיר את השרימפס, יחד עם השלולית בה הוא שוחה במחבת. מוסיפים ומרתיחים פעם אחרונה. מגישים בקערות גדולות עם פרוסת חלה טרייה בצד ופרמזן מגורר מעל. בתיאבון!

מה הפריט שאתם לא מוכנים בשום אופן לוותר עליו במטבח?
(polls)

נישנוש #1: ברוסקטה חציל לבן עם עגבניית שרי וגבינה גרוזינית


ברוסקטה חציל לבן עם עגבניית שרי וגבינה גרוזינית

היה קר אתמול בלילה, אבל משום מה התחשק לי לפתוח את החלונות של האוטו עד הסוף, לשים מוזיקה בפול ווליום ולתת לרוח לצנן את המחשבות שלי. במקום זה הסתפקתי בהפוך גדול של "לחמים" ודהירה מתונה (עם חלונות סגורים) אל השוק הסיטונאי בצריפין.  את סיפורי ההלל על השוק הזה אני שומע כבר שנים, וגם כשהוא שכן לי מתחת לאף ברחוב החשמונאים לא השכלתי להזיז את התחת שלי אליו. מסתבר שכדי להגיע באמת אל דברים מסויימים, צריך יד נעלמת שתרחיק אותם ממך, כך שתצטרך להתאמץ מעט עד שתיגע בהם באמת.

שתיים בלילה ובצריפין כאילו צהריים, עסקים כרגיל. משאיות נכנסות ופורקות קרטונים על קרטונים של אוצרות בכל צורה וצבע שאפשר לדמיין, בצידי השוק חונים רכבים של בעלי עסקים מכל מיני קליברים, דוחסים סחורה למושב האחורי ולבגאז', מעשנים סיגריות בשרשרת ונראים כאילו הדבר האחרון בעולם שבא להם לעשות הוא להיות שם עכשיו. בפנים רחבה ענקית – שתי שורות של "חנויות" ענקיות ועמוסות וביניהם מלגזות פורקות ומעמיסות סחורה, נהגיהן אוחזים בכוסות פלסטיק עם קפה שחור שבטח כבר התקרר, חפונים בתוך הקפוצ'ון שלהם, מביטים בי ואולי דרכי, כי אני לא באמת שם, אני חולם את כל זה.

אני ננעל על ארגז עגבניות השרי שחוזר איתי הביתה. גולות קטנות ואדומות שבוהק פנסי התאורה מצייר עליהן חיוך בלתי ניתן להתנגדות. שלושה שקלים לקילו, מסנן בעל החנות תוך כדי שיחה סלולרית מנומנמת. הוא יודע שלא יתעשר ממני ומתייחס בהתאם. מאחר והמינימום הוא קרטון שלם, אני יוצא עם 9 ק"ג שרי. מה לעזעזאל אני הולך לעשות עם כל זה?

חציתי את הרחבה הענקית והגועשת חזרה לעבר המגאן הנאמנה שלי, שהמתינה על אדום לבן בחוץ. לרגע היה נדמה לי שעיני צדו כמה קרטונים של ארטישוק, אבל לפני שהספקתי להתעטש (אל המרפק!), עט עליהם סוחר נסתר והשאיר אותי עם הלשון בחוץ. ניחמתי את עצמי בקרטון של "חציל לבן" (שהוא בכלל בורדו מנומר), כזה שכרמל מוכרת רק לייצוא בד"כ, וחזרתי הביתה מאושר, אך לא מסופק. המשך יבוא.

ברוסקטה חציל לבן עם עגבניית שרי וגבינה גרוזינית
מצרכים:
שני חצילים, שמן זית, 20 עגבניות שרי קטנות, 100 גר' קוביות גבינה גרוזינית ("סולוגני") של מחלבת "עברי", חופן פטרוזיליה, מלח אטלנטי, חצי לימון ובאגט טרי

אופן ההכנה:
חותכים את החצילים לפרוסות עבות, ואז כל פרוסה לחצי. ממליחים ומניחים בשמש לשעה, עד שהנוזלים המרירים עוזבים את החציל. מנגבים טוב טוב את החצילים ומסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפיה. מברישים בשמן זית ומכניסים לתנור במצב גריל עליון ותחתון ובחום גבוה (220) לכשעה, או עד שהחצילים משחימים. מוציאים ומניחים להתקרר. בשלב זה בטח תנשנשו לפחות רבע מהחצילים, כי הם הכי טעימים חמים.

אחרי שהתקררו, פורסים אותם לרצועות, ובקערה מוסיפים את קוביות הגבינה, שמן זית, חצי לימון סחוט, חצאי עגבניות שרי, מלח, פלפל ומעט פטרוזיליה קצוצה. מערבבים עם הידיים וטועמים. פורסים בגט לפרוסות בינוניות, משפשפים על כל פרוסה חצי שן שום, חופנים מעט מהתערובת ומעמיסים על הפרוסה. הולך טוב עם שוט עראק ירדני קר. בתיאבון.