גוז'גז'ה – מאפה בוכרי (ע"פ מתכון של עומר מילר)

עומר מילר הוא השף הכי מבטיח שאפשר למצוא בארץ בימינו, ולאו דווקא בשל חדשנות או נועזות, אלא בגלל היכולת ללכוד את האלמנט שמגדיר יותר מכל את הישראלי – כור ההיתוך שממנו נוצרנו. האיש, שעומד מאחורי "חדר האוכל" נותן קרדיט בספרו החדש והמצויין "מטבח ישראלי" לשתי הסבתות שלו, ואכן ליצירות הקולינריות שמילר מוציא תחת ידיו יש ניחוח עמוק של אוכל של סבתא, כזה שעמד מלא שעות על אש קטנה וזכה לטיפול של ידיים ולב אוהב. במסעדה שלו אמנם טרם ביקרתי, אבל ניסיתי כמה וכמה מתכונים שפירסם, וכולם היו יחסית קלים להכנה, טעימים ומזינים להפליא.

---

[wp_ad_camp_1]

---

הגוז'גז'ה, סוג של סמבוסק בשרי (ויסלחו לי הנעלבים) בוכרי, זוכה לשבחים מקיר אל קיר ולפי מילר גם לדרישה גבוהה מצד המבקרים בחדר האוכל שלו. מדובר במאפה טעים להפליא וקל להכנה שבו נתקלתי לראשונה ב "על השולחן" ואחר-כך גם באתר החדש והמבטיח Cookeat, בו תוכלו למצוא מתכוני וידיאו ממיטב השפים המקומיים. לשם שינוי לא אפרסם כאן את המתכון עצמו, מאחר וב-Cookeat תוכלו למצוא את כל הפרטים ובהגשת המאסטרו עצמו. רק אוסיף שלטעמי איזה סלט ירקות טרי (עם שמן זית הכי טוב שתוכלו למצוא) יכול לשבת בול ליד הגוז'גז'ה, וכך גם איזה שוט של בחרובקה.

---

[wp_ad_camp_1]

---

נישנוש #12: עוגת גבינה קלאסית

לפני כשבוע הזמנו טייק-אווי לילי מ "קופי בר". זה היה יום ארוך ומתיש שבסופו הרגשנו שממש מגיע לנו פינוק בצורת פטה כבד (קיבלנו מרק ירקות במקום), כבד על פירה, שניצל וסלט ירוק ו..עוגת גבינה, כמובן. מצחיק לראות את נעה ואותי מגרדים, כל אחד בתורו, עוד אבן בחומה הלבנה והמפוארת הזו, מצד אחד חרדים לראות אותה נעלמת מול עינינו ומצד שני מהנדסים את הביס הבא, עד שלבסוף שנינו ניצבים מול גרגיר מסכן. מבטינו מצטלבים. מבטינו חוזרים לעוגה. קלוז-אפ על העוגה. מוזיקה דרמטית דמיונית ברקע. קלוז-אפ על עינינו. "תאכלי", אני מפטיר בחוסר חשק מנומס. "תאכל, תאכל" היא משיבה באותו מטבע. כך פינג פונג נצחי של ויתורי-סרק, עד שלבסוף גם הפירור שנותר נשבר לשניים ומובל, אחר כבוד, לדרכו האחרונה.

לאמא שלי יש מתכון מעולה לעוגת גבינה, אבל כל פעם שאני אוכל סלייס מהודק כזה של קופי בר, מתעורר בי חשק לשחזר את היצירה ולהעמיד עוגה שלמה ולא רק פרוסה, כזו שלא יהיה צורך לריב עליה, בעשירית מחיר ובבית. כל מה שצריך זה מתכון. וכשצריך מתכון קלאסי, הולכים אל התנ"ך – The Professional Chef. במתכון של ה"שׁף" עושים שימוש בגבינת שמנת, אני חושב, עם כל הכבוד, שקילו(!) גבינה עם 30% שומן זה קצת יותר מדי. אני זוכר שקראתי פעם ב"בצק אלים" שריקוטה יכולה להוות תחליף מעולה למתכונים שיש בהם המון גבינת שמנת, אז החלטתי לנסות. התוצאה טובה מאוד, אם כי אני די בטוח שעם גבינת שמנת התוצאה טובה יותר.

עוגת גבינה קלאסית – מתכון של The Professional Chef
החומרים

לבסיס:
225 גר' פתי בר
85 גר' סוכר
120 גר' חמאה מומסת

לעוגה:
קילו גבינת שמנת (אני השתמשתי בריקוטה 5%)
2 כפות קורנפלור
340 גר' סוכר
4 ביצים+חלמון אחד
כף תמצית וניל
לימון מגורר
150 מ"ל שמנת מתוקה

אופן ההכנה
טוחנים את הביסקוויטים והסוכר במעבד המזון עד שהם הופכים לפירורים קטנים, אבל לא קטנים מדי. מוסיפים את החמאה המומסת וטוחנים בפולסים קצרים רק עד שהחומרים משתלבים.

משמנים תבנית עגולה ומרפדים בנייר אפיה. מצפים את התחתית בבסיס הביסקווייטים ומהדקים היטב כנגד התבנית. אופים 7 דקות בחום של 180 מעלות ומניחים בצד להצטנן.

מסננים יחד את הקורנפלור והסוכר, מוסיפים את הגבינה ומערבלים (אפשר גם במקצף חשמלי או ידני) במהירות איטית עד שהתערובת חלקה. יוצרים תערובת מהביצים, החלמון, גרידת הלימון והוניל ומוסיפים לאט לאט אל תערובת הגבינה, תוך כדי ערבוב. מוסיפים את השמנת המתוקה ומערבבים היטב. יוצקים לתבנית. אופים כ-90 דקות ב 150 מעלות, או עד שמרכז העוגה יציב וקפיצי למגע. מקררים לילה שלם במקרר ורק אז מגישים.

נישנוש #7: לחמניות גזר

בתור אחד שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות, אבל בסתר לבו יודע שלפעמים צריך שיגידו לו מה לעשות, זה רק טבעי שאהיה פריק של ספרי בישול. הפטיש הזה התחיל בטח בילדות עם הספרים הנצחיים של רות סירקיס (למי לא היה בבית את ילדים מבשלים?) ונירה שוייאר, והמשיך, כמה עשרות שנים אח"כ, עם התנ"ך של ספרי הבישול, The professional chef, שקניתי לפני כמעט עשור בניו-יורק, יחד עם The Oxford Companion to Food, שני ספרים שיחד שוקלים כמו ילד ממוצע ואוצרים בתוכם ידע יקר מזהב.

כשהתחלתי להשתעשע במחשבה שאני יכול לאפות לחם בבית, רכשתי כמה ספרים נחשבים בתחום, אבל אף אחד מהם לא סיפק אותי כמו מתכון אחד למחמצת ולבאגט של הפרופשנל שף שהזכרתי קודם, עד שנתקלתי בספר צנוע ומקומי, משלנו, של האופה הכי מוכשר בארץ By far, אורי שפט מ "לחמים". בצעד מפתיע משהו הוציא שפט לפני כמה חודשים את "לחם בבית", ספר החושף כמעט את כל הסודות של המאפיה המוצלחת שלו. רוב המתכונים שניסיתי מביאים תוצאות מדהימות, גם באפייה ביתית. חמתי הפכה מכורה ל "לחם פשוט" שלו, ונעה נפלה מהכיסא מלחמניות הגזר, שיצאו מהתנור ממש דקות אחרי שהעגבניות המיובשות סיימו את תהליך הכבישה שלהן.

לחמניות גזר של "לחמים" (כל הזכויות שמורות למאסטר אורי שפט)

חומרים לבצק
חצי קילו קמח לבן
250 גר' מים קרים
קוביית שמרים טריים
רבע כף מלח
50 גר' סוכר
50 גר' חמאה רכה
ביצה
גזר מגורר אחד
*כוס צימוקים חומים* (אני לא השתמשתי בצימוקים)

לציפוי
ביצה טרופה

אופן ההכנה
מפוררים את השמרים במים, בתוך קערה גדולה. מוסיפים קמח ואחריו מלח, סוכר וחמאה. לשים (אני לש ביד) כ-10 דקות ואח"כ מגלגלים לכדור. מתפיחים חצי שעה בקערה מקומחת ומכוסה במגבת. מוציאים את הבצק ומשטחים אותו על משטח מקומח. שופכים עליו את הגזר והביצה וקוצצים בעזרת שפכטל לחתיכות גסות של בצק גושי ומעט דביק. החלק הזה קצת מלחיץ, כי הבצק מרגיש כאילו יצא משליטה ואיבד צורה, אבל זה בסיידר, הלחמניות אולי לא יצאו הכי אסתטיות, אבל טעימות הן יהיו – באחריות.

יוצרים 20 לחמניות ומניחים על תבניות מכוסות בנייר אפייה להתפחה נוספת של כחצי שעה. מחממים תנור לחום של 180 מעלות, מברישים בביצה טרופה ואופים 15 דקות. מקררים על רשת לפני הנישנוש. הולך מצויין עם עגבניות מיובשות, פטה כבשים ושמן זית.