רוקנ'רול טמפה טבעוני

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על רועי גרנט ונפלאות הסויה שלו. אתמול, במהלך שיטוט בעדן טבע מרקט, מצאתי טמפה שרועי מכין ומשווק לחנויות טבע שונות. על קצה המזלג ומהמעט שאני יודע אומר שמדובר במאכל שמקורו מאינדונזיה ועשוי מפולי סויה שעברו התססה בעזרת פטריה שנקראת ריזופוס. כל העניין מתגבש לכדי משהו שמזכיר במרקם שלו קציצת המבורגר, ומכאן אפשר לקחת את חומר הגלם הזה לאלף ואחד כיוונים.

אני ניסיתי לעשות את ההיכרות קלה ולא מחייבת, והלכתי על סושי. באותה הזדמנות חנכתי את המיונז הטבעוני הנהדר של המפטון קריק שקיבלתי מאחותי האהובה מאל איי. היא מדווחת שהמוצר נחטף שם בהיסטריה של טרום מלחמה. אולי הם יודעים שם משהו שאנחנו לא?

רול נורי ממולא בטמפה, מלפפון ואבוקדו
המצרכים:
חבילת טמפה מופשרת וחתוכה לפרוסות בעובי של כחצי ס"מ
5-6 כפות טריאקי
בצל ירוק
נבטים
מיונז טבעוני (לא חובה)
מלפפון חתוך לפרוסות הכי דקות שאתם יכולים
אבוקדו פרוס דק
ג'ינג'ר כבוש
וואסאבי
שומשום
שתי כפות רוטב מיסו בהיר מעורבבות בחצי כוס מים
חבילת אצות נורי

אופן ההכנה:
משרים את הטמפה החתוך ברוטב הטריאקי כחצי שעה
מטגנים כחמש דקות יחד עם הנוזלים על אש בינונית, עד שהטמפה משחים
מסדרים על דף נורי שתי שורות של מלפפונים. בין שתי השורות שמים שני גבעולי בצל ירוק. בהמשך מוסיפים שורת אבוקדו, שורה של שתי רצועות טמפה,
ושורה של נבטים. מעל הכל זורים שומשום. הסדר לא כל כך משנה, רק חשוב שבחלק הרחוק מכם תמרחו את המיונז ולא תוסיפו כלום, כדי שבזמן גלגול
הרול יהיה קל להדק אותו.

מגלגלים וחותכים לפרוסות של כ-4 ס"מ כל אחת. מגישים עם רוטב סויה ומעט וואסאבי בצד.

איך עושים טופו?

לפוסט הזה יש הרבה הורים. הוא נולד בעקבות רפרוף ביומן מסע מצולם של גל ממליה (מהבלוג הנהדר "פתיתים") ביפן, שם דיבר בשבחי הטופו הרך שלא טעם בשום מקום אחר והזכיר לו מרקם של מלבי. חפירה קצרה בתגובות העלתה את שמו של רועי גרנט, ארטיזן סויה מקומי, שמסתבר שעושה פה, חוץ מנאטו וטמפה (לוק איט אפ), גם את אותו טופו מופלא שפגש ממליה ביפן. מפה לשם אספתי מתכונים להכנת חלב סויה, ראיתי טוטוריאלים הזויים ביוטיוב והתכוננתי נפשית להכין טופו בבית. פולי סויה מיובאים מקנדה מצאתי במחיר זול ממש ב״שקדיה״ ברמת גן, חיתולי בד לסינון קניתי בניו פארם (במחיר קצת מופקע לטעמי, אבל הייתי בהתלהבות יתר ולא היתה לי סבלנות לחכות ולמצוא משהו יותר זול) וכל מה שנשאר הוא לאתר את החומר המגבן (ניגארי, שזה בעצם מגנזיום כלוריד). זו, מסתבר, כבר היתה משימה ממש קשה וממה שהצלחתי להבין, אין ניגארי לקנייה בארץ. את ה-batch הראשון גיבנתי בעזרת חומץ, אבל העוצמה שלו מפרקת בצורה חזקה מדי את החלבונים מהסויה ומשאירה די מעט טופו. כהכנה ל-batch השני המשכתי לנבור בבלוגים ובתגובות לפוסטים בענייני טופו ומצאתי שמלח אנגלי, או מלח אפסום (שזה בעצם מגנזיום סולפאט) עושה בדיוק את אותה עבודה. מלח אנגלי אפשר למצוא (בבקבוקון ממש קטן של 30 גרם) בכל בית מרקחת ובסופר פארם הוא עלה לי 12 ש״ח. מהבקבוקון הזה אפשר לגבן טופו בלפחות 5 הזדמנויות שונות ולקבל כ-350-400 גרם טופו (מכ-750 גר׳ פולי סויה) שמיימי כל פעם.

למי שטעם מספיק פעמים טופו מיצור סדרתי מספיקה רק נגיסה אחת מטופו ביתי בשביל לעולם לא לחזור אחורה. זה נשמע יומרני, אבל חוויית ההכנה (שהיא לבד שווה את כל העניין) והעונג שבתוצאה מדברים בעד עצמם. יאללה, תפשילו שרוולים.

טופו ביתי
החומרים:
750 גר' פולי סויה, מושרים לפחות 6 שעות במים ומסוננים
4.5 ליטר מים, רצוי מסוננים או מינרלים
2-3 חיתולי בד ("טטרא")
כפית גדושה מלח אנגלי (משיגים בכל בית מרקחת)
מעבד מזון או בלנדר מוט
סלסלת אידוי מבמבוק (לגיבון הסויה, כל קופסא אחרת עם ניקוז בתחתיתה תעבוד)

אופן ההכנה:
טוחנים את פולי הסויה עם ליטר אחד מכמות המים עד שמקבלים נוזל בהיר. זה יכול לקחת כמה דקות, תלוי בעוצמת מעבד המזון שלכם.
מעבירים את הסויה הטחונה על נוזליה לסיר ומוסיפים את שאר המים. מחממים על אש בינונית ומערבבים מדי פעם. את הקצף שמצטבר מסלקים. זה ייקח קצת זמן עד שכל העניין הזה יירתח, חשוב רק לערבב את המסה בתחתית הסיר כדי שלא תשרף ותידבק ותפגום בטעם. לאחר הרתיחה מנמיכים את האש ומבשלים עוד כעשר דקות. מכינים קערה רחבה ומסננים בעזרת חיתולי הבד את החלב שיצרנו. הבדים יהיו רותחים ולכן צריך להשתמש בכף כדי ללחוץ אותם לדפנות הקערה ולהוציא מהם את מירב הנוזלים (מה שנותר בחיתול, אגב, נקרא אוקרה והוא יכול לשמש בסיס נהדר להמבורגרים או קציצות).

ועכשיו: קסם! אל הנוזל שנותר לנו שופכים כפית מלח אנגלי, ומערבבים לאט ובעקביות כ-10 שניות. עכשיו תתחילו לראות גושי טופו מתמצקים לאט לאט מתוך הנוזל. יש להניח לקערה לכחמש דקות, בהן אפשר כבר להתכונן לשלב הבא: מרפדים את סלסלת האידוי (או כל קופסא אחרת עם ניקוז שיש לכם) בחיתול בד. מניחים את הסלסלה בתחתית כיור נקי ופנוי מכלים. עכשיו יוצקים את גביני הטופו על נוזליהם אל הסלסלה המרופדת. שאריות הנוזלים ינזלו לאט לאט דרך הפתחים בתחתית. מכסים עם שולי חיתול הבד ומפעילים מעל לחץ בעזרת כלי כבד כלשהו (אני משתמש בצנצנת זכוכית מלאה בעדשים). לטופו רך מספיק לחץ של כ-30 דקות. לכזה יותר דחוס ונוקשה אפשר ללחוץ כשעה. בתום התהליך מעבירים לכלי ומציפים במים נקיים, כדי לשמור על טריות. מכסים בניילון נצמד ומאחסנים (עד שבועיים, למרות שאין סיכוי שלא תחסלו את זה ביומיים) במקרר.

סלט שומר צלוי

עד לאחרונה היתה לנו במשרד קבוצה קטנה, טבעונית, שכל יום, בתורנות, אחד מחמשת חבריה הכין אוכל לכל השאר. זה היה אתגר ששבר לי כמה מיתוסים על בישול ללא מוצרים מן החי, הכיר לי מתכונים חדשים ויותר מהכל אילץ אותי להיות יצירתי.

את הסלט הזה עשיתי במקרה, כשלא היה לי סלט מעניין שילווה קוסקוס. פשוט זרקתי שומר מרוח בשמן זית לתנור וקיוויתי לטוב. מסתבר שכשהוא נכנע לחום וקורס -בדיוק אז השומר נמצא במקום הכי טוב שהוא יכול להיות.

סלט שומר צלוי
החומרים:
שומרים גדולים, חצויים לאורכם
שמן זית
לימון פרוס
שתי שיני שום פרוסות
פלפל חריף פרוס
עגבניה
צרור כוסברה
מיץ מלימון אחד
מלח ופלפל שחור

אופן ההכנה:
מניחים את השומרים בתבנית, כשצידם החתוך כלפי מעלה. מברישים בשמן זית ומסדרים מעל את פרוסות הלימון, הפלפלים החריפים והשום.
צולים בחום הכי גבוה כשעה, או עד שהשומרים מתכווצים ונראים ״רפויים״ לגמרי.
מניחים לשומרים להתקרר ואז חותכים אותו לחתיכות גסות. מערבבים את השומרים על מיציהם ומה שנח עליהם בזמן הצלייה עם כוסברה קצוצה, מיץ לימון ועגבניה חתוכה גס. ממליחים ומפלפלים ומגישים.

אטריות סובה ברוטב אסיאתי

Soba הוא שם יפני לכוסמת, צמח שעשיר בברזל, אבץ וסלניום. כוסמת אינה דגן (וגם לא עשב) ומכאן שאטריות סובה אמורות להיות נטולות גלוטן, אבל היחידות שמצאתי בעדן טבע מרקט דווקא הכילו יותר קמח חיטה (65%) מקמח כוסמת. בכל מקרה, אין להן טעם מובהק, הן נהדרות במרק או בסלט קר ומצויינות גם כשמקפיצים אותן במחבת. המתכון הבא קצת מזכיר פאד-תאי והוא קל וקצר הכנה וטעים טעים. את רוטב החלפיניו שטפטפתי בזמן ההגשה אפשר להחליף בטרנד הנוזלי החדש – סריראצ׳ה, סוג של טבאסקו מקסיקני שעושה הרבה גלים עכשיו ואפשר למצוא בכל מיני מעדניות כמו דליקטסן הנהדרת ביהודה הלוי בת״א (שם אגב ראיתי סריראצ׳ה במחיר נמוך משמעותית ממקומות אחרים).

חומרים (ל-4 מנות גדולות):
חבילת אטריות סובה
300 גר' טופו
רבע כוס חומץ אורז
4 כפות רוטב סויה
כף שמן שומשום
כף שומשום
50 גרם בוטנים
4 בצלים ירוקים קצוצים
כף שמן חמניות או קנולה או סויה לטיגון
חצי כרוב קצוץ
חופן ג'ינג'ר קצוץ
4 שיני שום קצוצות
רוטב סריראצ'ה או טבאסקו חלפיניו

אופן ההכנה:
מבשלים את אטריות הסובה 4 דקות במים רותחים. מסננים ומניחים בצד
בקערה מערבבים את הסויה, חומץ האורז, שמן השומשום והשומשום
חותכים את גוש הטופו לקוביות גדולות ומטגנים במחבת גדולה בשמן עד להזהבה
מוסיפים את השום, הג'ינגר, הכרוב והבצל הירוק ומערבבים עוד כ-4 דקות על אש גבוהה

את האטריות המבושלות חותכים לחצי ומוסיפים למחבת, יחד עם הרוטב
מגישים בקערה עם בוטנים ורוטב סריראצ'ה או טבאסקו חלפיניו מעל

בתיאבון

אשליה של עצמאות, או: המבורגר טבעוני

בכל שנה, לקראת יום השואה, עולות וחוזרות תהיות לגבי ימי הזכרון האלה. ואז לגבי יום העצמאות. איזה זכרון אנחנו מנסים לקדש, או מנסים לקדש עבורנו? איזו עצמאות אנחנו חוגגים? והאם אנחנו באמת עצמאים? ובכל הקשור לאוכל: למה אנחנו חוגגים את עצמאותנו ע"י לקיחת עצמאותם (וחייהם) של אחרים? איפה ההגיון בלהניח חיה שחוטה על גחלים כדי להרגיש חופשי?

אני אוהב אוכל, וכמה שאנסה להתכחש לזה, בשורה התחתונה אני אוהב לאכול בשר. ג'וני ליידון מהסקס פיסטולס אמר פעם בביקורו בארץ ש "יש לי שתי קבוצות שיניים, אחת לירקות ואחת לבשר", ו "אתה לא יכול להתכחש לטבעך האמיתי". יש בזה משהו נכון מחד, אבל גם משהו תבוסתני ועצל מאידך.

John Lydon @ Heineken Music Conference, Tel Aviv from Eran Mahalu on Vimeo.

ועדיין, גם למי שצמחונות או טבעונות אינה נר לרגליו, חייבים להודות שמקדש הקרניבוריזם הוא מקום אפל שרצוי לבקר בו פחות.

ואחרי כל ההקדמה הזו – חיפשתי מתכון טוב להמבורגר טבעוני, ומצאתי מתכון שנשמע לי טוב, אבל היו חסרות לי שעועיות שחורות מבושלות, והשעה היתה 10 בלילה, אז החלפתי אותן בתחתיות ארטישוק ויצא מעולה. השנה תנסו לחגוג את אשליית עצמאותכם מבלי לקחת חיים של אחרים אל קיבתכם. זה טוב לכולנו.

חומרים (ל-4 קציצות גדולות):
6 תחתיות ארטישוק קצוצות
בצל אדום אחד קצוץ
4 שיני שום קצוצות
3 פטריות גדולות קצוצות
3 כפות רוטב סויה, רצוי של YAMASA
כף זרעי פשתן טחון
3 כפות מים
כוס פירורי לחם, רצוי יפניים ("פאנקו")
6 כפות שמן זית, ועוד קצת לטיגון
מלח ופלפל
לחמניות המבורגר

אופן ההכנה:
מערבבים את זרעי הפשתן והמים ומניחים להם לכמה דקות
בינתיים, במחבת: מטגנים את הארטישוק, הפטריות, הבצל והשום כ-5 דקות על אש גבוהה, תוך כדי ערבוב.
מתבלים במלח ופלפל. טועמים ומתקנים תיבול.
מורידים מהאש ומניחים לתערובת להתקרר מעט. מוסיפים את שאר החומרים וטוחנים.
יוצרים קציצות. מלהיטים מחבת צלעות כבדה וצולים, כ-4 דקות כל צד.
אפשר גם לקלות את הלחמניות במחבת, דקה או שתיים.
מורחים על הלחמניות חרדל וקטשופ, מוסיפים עגבניה, בצל ומלפפון חמוץ, ומגישים.

עדשי קוויאר

שי צברי, שאם לא שמעתם את קולו אז אתם מבזבזים את זמנכם בבלוג הזה כרגע, דחף לידי יום אחד שקית של עדשים קטנות שחורות וצירף מתכון, ומאז אני מאוהב. זה אמנם לא המתכון ששי המליץ עליו, אבל הזהב השחור הזה יכול לבוא טוב בכל כך הרבה וריאציות ולמעשה קשה לי לדמיין מצב בו הן מקלקלות את המנה.

חומרים:
כוס עדשים שחורות (אין צורך להשרות)
שתי כוסות מים
חצי קוביית טופו חתוכה לקוביות גדולות
בצל לבן קצוץ
חצי כוס אפונה ירוקה מבושלת
חצי כוס שמן זית
שני גבעולי סלרי קצוצים
חצי צרור כוסברה קצוצה
שני אגוזי ברזיל מגוררים
כורכום
מלח ופלפל

ההכנה:
מטגנים את הבצל, האפונה, הסלרי והטופו בשמן
מוסיפים את העדשים והתבלינים ומערבבים
אחרי כחמש דקות מוסיפים את המים
מביאים לרתיחה ומבשלים כחצי שעה על אש קטנה
מסירים מהאש ומוסיפים כוסברה קצוצה
מגררים מעל אגוזי ברזיל

בתיאבון

כל מה שצריך בחיים האלה, או: סלט שומר חי

לא תמיד אהבתי שומר. אני חושב שהזכרון הראשון שלי מאניס הוא ערק ספוג במטלית מונח על הבטן שלי כשהייתי ילד והיו לי כאבי בטן, וסבתא לא ידעה מה לעשות. אבל יכול להיות שאני מדמיין שזה קרה, כי גיל 40 הוא מקום בו אתה מתחיל לפקפק במציאות. כשהייתי ילד לא נדרשתי לאכול שומר, אבל אני זוכר בבירור שניחוח של ערק דחה אותי. מה שבטוח הוא שהיום אני אוהב את השורש הלבקן הזה. יותר את הורסיה הצלוייה שלו, זו שנכנעה לחום הגבוה ביותר של תנור ביתי לשעה לפחות, תחת שכבה עבה של שמן זית, פרוסת לימון ופלפל חריף. אבל גם טרי יכול לבוא טוב. נסו את זה:

חומרים:
שני שומרים טריים, קצוצים
חצי צרור כוסברה
רבע כוס שמן זית
מלח ופלפל
כפית סוכר
לימון מקולף ומפולט
חצי פלפל ירוק חריף קצוץ

אופן ההכנה:
מערבבים את כל החומרים בקערה ומגישים
בתיאבון

מסבחה של שעועית לימה

פעם חשבתי שהמפגש הראשון שלי עם מסבחה של שעועית לימה (או "בובעס") היה בצפון אברקסס. אח"כ הפכתי אובססיבי לדבר הזה, מצאתי מתכון והכנתי בבית. זה היה כל כך טעים, שהייתי חייב להכין את זה להורים שלי. ואז אמא שלי שלפה בנונשלאנט – " אה כן, סבתא שלך היתה מכינה כזה, עם שום ובצל קצוץ". אז כן, סבתא שלי, הרומניה, לא פחות, היתה מכינה מסבחה לימה (לא מתובלת כמו הגרסה הזו, ד'ו) עוד כשאייל שני היה עושה קבובות של בוץ בגן.

בכל מקרה, מדובר בממרח שלא מבייש אף חומוס שאכלתם, ואם אתם מצליחים להמנע מפיתות – הוא אפילו מצליח להיות בריא ועשיר בחלבונים, ויטמינים וברזל, ולא משמין (וול, יחסית).

חומרים (ל-4 מנות):
חצי קילו שעועית לימה (נקראת גם בובעס), מושרית 8 שעות בהרבה מים
חצי כוס טחינה "אל ארז"
4 שיני שום כתושות
כפית כמון
חופן פטרוזיליה קצוצה
חצי כוס שמן זית
פפריקה

ההכנה:
מסננים את השעועית ושוטפים היטב
מבשלים בהרבה מים כשעה וחצי, או עד שהשעועית רכה לגמרי
מסננים את המים ושומרים כמה שעועיות שלמות לעיטור, וכוס ממי הבישול
מחזירים את השעועית לסיר, מוסיפים את הטחינה, השום ושמן הזית וטוחנים עם בלנדר מוט
אם הממרח סמיך מדי, מוסיפים מעט ממי הבישול.
מגישים עם פטרוזיליה קצוצה ופפריקה מעל

בתיאבון

אם אתה רוצה לעשות חביתה, אתה לא חייב לשבור ביצים

שונא את הטרנד הטבעוני. אוהב חביתות בלי ביצים. קמח חומוס שולט!!!!!1

חומרים:
3 כפות קמח חומוס
3 כפות קמח תירס (לא חובה)
חצי קוביית טופו (100 גרם בערך) קצוץ
4 עלי מנגולד
חופן גרעיני דלעת
חופן גרעיני חמניה
חצי בצל קצוץ
4 אגוזי ברזיל מרוסקים
3 כפות טחינה גולמית "אל ארז"
מים
מלח ופלפל שחור

הכנה:
טוחנים את כל המרכיבים (למעט עלי המנגולד) לעיסה סמיכה אך נוזלית
במחבת מחממים מעט שמן זית ומאדים את עלי המנגולד. מעבירים לצלחת ושמים בצד
משמנים מחבת קלות ושופכים את התערובת לתוכה. דואגים שהפיזור יהיה שווה.
מטגנים על אש גבוהה כשלוש דקות. הופכים ומטגנים את הצד השני.
מעבירים לצלחת ומעטרים בעלי המנגולד.

בתיאבון

מתכון מהיר: אורז מלא וירקות

מתכון מהיר, מרענן ומשביע:

חומרים:
כוס אורז מלא
כוס אפונה קפואה או קופסאת שימורי אפונה
4 גבעולי סלרי קצוצים דק
4 עלי תרד טורקי/מנגולד גדולים
2 שיני שום טרי קצוץ דק
חצי צרור כוסברה קצוצה
חצי בצל לבן קצוץ דק
מיץ מחצי לימון
כף כורכום
מלח ופלפל
שמן זית

הכנה:
מבשלים בסיר את האורז עם שתי כוסות מים. מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים על אש חמה עד שהמים נעלמים
ומופיעים חורים קטנים על פני שטח הסיר.
מורידים מהאש ומשאירים מכוסה עוד 10 דקות.

בינתיים, במחבת: מחממים שמן זית ומטגנים בצל על אש קטנה, עד שהוא הופך שקוף.
מוסיפים כף כורכום, שום קצוץ וסלרי ומערבבים.
אחרי כשתי דקות מוסיפים תרד קצוץ ואפונה וממשיכים לערבב מדי פעם, עד שהתרד הופך סמרטוטי.
מתבלים במלח ופלפל, מוסיפים כוסברה קצוצה ומערבבים פנימה את האורז.

בתיאבון

לחמניית ביס עם סלט ארטישוק, חציל וטחינה

אתמול בחמש בבוקר סיימתי משמרת לילה והיה קשה לי להחליט אם אני יותר עייף או רעב. במצבים כאלה שיקול הדעת שלי לא במיטבו, ובסופו של דבר אני עושה את הבחירות הלא נכונות. במקום להאיץ בטוסטוס הנאמן שלי הביתה, בחרתי בקפה ואזני המן ב "לחמים". הבעיה עם הבחירה הזו, כמו עם רוב הבחירות השגויות בחיים, היא העיתוי.  תבינו, חמש בבוקר ב" לחמים" היא השעה הכי מסוכנת של היום, שכן כל ההיצע של המאפיה חם, טרי ובזמינות של מאה ועשר אחוז. התכנון שלי לצאת משם עם אמריקנו ואוזן המן נידון לכשלון מר.

חצי שעה, אלפיים קלוריות וחמישים שקל אחר כך חשבתי לעצמי שאני מאוד מאוד אוהב את המפעל הזה ובמיוחד את לחמניות הביס המושלמות שתמיד מחכות שם, מביטות את המבט התמים שלהן, כאילו פסו הקלוריות מהעולם. חשבתי שזה יהיה נחמד אם אעשה איזו פינה כזו של 100 פוסטים, ובכל אחד מהם אמלא לחמניית ביס במילוי אחר. אם אתם קוראים קצת בבלוג הזה ועושים אחד ועוד אחד, אתם כבר בודאי מתארים לעצמכם שיומרה כזו לעולם לא תשיג את יעדה, אבל לכו תדעו, החיים האלה מלאים בהפתעות משמינות.

דיסקליימר: לבלוג אין שום קשר, ישיר או עקיף, עם "לחמים", וסדרת פוסטים זו לא הוזמנה ע"י אף אחד מהצדדים ו/או אף אחד בכלל 🙂
בתיאבון

לחמניית ביס מס' 1, עם סלט ארטישוק, חציל וטחינה

החומרים:
——–
לחמניית ביס של "לחמים"
8 ראשי ארטישוק מבושלים היטב וקצוצים
חציל קלוי, מקולף, מסונן וקצוץ
5 כפות טחינה גולמית מעולה של "אל ארז" או "אמארה"
שתי שיני שום קצוצות
כף כורכום
מלח ופלפל
2 עגבניות שרי חתוכות לפרוסות
חופן כוסברה קצוצה
חצי לימון סחוט
רבע כוס שמן זית מעולה של "חלוצה"

אופן ההכנה:
———-
מערבבים את כל החומרים היטב ומורחים על הלחמניה. מפזרים עגבניות מעל ובולסים. אש!

חומוס בבית

כנראה שאחד הדברים הכי יומרניים, מסורבלים ובלתי יעילים הוא להכין חומוס בבית, במיוחד אם אתם גרים בישראל. כל מקום שני שמגיש חומוס יציע לכם מנה יותר טובה מזו שעמלתם עליה יומיים ובדרך לכלכתם את המטבח, הרגזתם את בן/בת הזוג שלכם ותהיתם מה המשמעות של כל זה. אם תשאלו בכל זאת למה אני כותב את השורות האלה, ובכן – אני אובססיבי, ועד שלא הצלחתי לייצר מנה שאני מבסוט ממנה ו/או רואה במו עיני מישהו מלקק את הצלחת – אני לא נרגע.

ניסיתי לפחות שלוש פעמים להכין חומוס בבית, והתוצאות היו מזוויעות. שיחה מקרית על אוכל עם חברי הטוב שי צברי (תודה, חבר!) העמידה אותי על כמה מטעויותיי, הקשה שבהן היתה שהצלחתי, ברוב חכמתי, לבשל את החומוס ללא סודה לשתייה -שטות של טירון שגורמת לכך שהחומוס לעולם, אבל לעולם לא יתרכך לגמרי.

אז כן, זה הצליח, וקיבלתי את המשחה הנחשקת, ולא – אני לא הולך לחזור על זה כנראה. אבל כחוויה חד פעמית הייתי אומר לכו על זה.

חומוס בבית
החומרים:
125 גר' גרגרי חומוס קטנים ("הדס" או "בולגרי")
125 גר' גרגרי חומוס גדולים ("מקסיקני")
חצי כפית סודה לשתייה
שליש כוס טחינה (אני מעדיף את "אל ארז")
שן שום
רבע כוס מיץ לימון
פיתה (זו תעבוד מצויין)

אופן ההכנה:
משרים את הגרגירים בכלי מנויילן עם 3 כוסות מים ל-48 שעות במקרר. מוציאים, מסננים ושוטפים היטב.
בסיר שמים את הגרגירים והסודה לשתייה. מכסים במים, בערך 5 ס"מ מעל מפלס הגרגרים ומביאים לרתיחה. מבשלים על אש קטנה כשעתיים, תוך כדי סילוק ("קיפוי") הקצף הלבן מדי פעם. יש להקפיד להוסיף מים רותחים אם המים ירדו מתחת למפלס ההתחלתי שלהם. אחרי שעתיים בודקים את רכות הגרגרים – אם הם רכים לגמרי ולא מראים שום התנגדות – מוסיפים כפית מלח ומשלים עוד כמה דקות תוך כדי ערבוב. מסננים ושומרים את מי הבישול.

טוחנים בפוד פרוססור ומצננים לטמפרטורת החדר. מערבבים לחוד טחינה, לימון ושום עד למרקם סמיך. מוסיפים לחומוס שהצטנן ומערבבים עד ליצירת מרקם חלק ואחיד. אם יש צורך לדלל את התערובת, משתמשים במי הבישול. מגישים בקערה עם שמן זית, פטרוזיליה קצוצה וכמון.

* אם אתם אוהבים את ה "תיטבילה" – אותו רוטב חמוץ-חריף הנפוץ בחומוסיות – ערבבו שליש כוס לימון עם חצי פלפל ירוק חריף קצוץ וחצי כפית מלח והגישו בצד החומוס או מזגו מעליו.

לחם קאסטן

בפסח התקיימה מכירה של ציוד משומש במאפיית לחמים. הם ניצלו את נקיונות החג כדי להיפטר מציוד שהם לא כבר לא צריכים, ובמקום סתם לזרוק אותו לפח או לאפסן אותו במקום בו יעלה אבק – החליטו לעשות על זה קצת כסף. חושבים נכון שם.

אני כמובן קפצתי על ה"מציאה" ורכשתי לי סלסלת התפחה ותבניתללחם קאסטן, הבלוק המלבני האימתני הזה שאתם רואים בד"כ בבתי קפה ושממנו מכינים סנדביצ'ים מרובעים מושלמים וטוסטים שגם אנורקטיות צעירות מריירות עליהם כשהן עוברות ליד.

את הלחם אפיתי לפי מתכון שהתפרסם בבלוג תופינים בשינויים מינימליים של הרכב הקמחים, היחסים בין הקמח למים ועם השמטת משפר האפייה, שהוא בעיני אסון.

לחם קאסטן
החומרים:
קילו קמח לחם (רצוי שטיבל מספר 2)
100 גרם קמח מלא
3 כפיות מלח
2 כפיות סוכר
700 גרם מים
חצי קוביית שמרים טריים

אופן ההכנה:
ממיסים שמרים במים ומניחים להם לחמש דקות. מוסיפים קמח, סוכר ומלח. מערבבים במהירות נמוכה עד לאיחוד החומרים, ואז 10 דקות במהירות גבוהה. מכסים ומתפיחים שעה. מוציאים את הבצק מהקערה ומניחים על משטח מקומח. יוצרים נקניק מוארך ומתפיחים שעה נוספת בתבנית, כשהמכסה סוגר על 3/4 מהפתח. לקראת סוף ההתפחה סוגרים לגמרי את הפתח. מחממים תנור ל-200 מעלות ואופים כשעה בתבנית. מסירים את הלחם מהתבנית ואופים 20 דקות נוספות. מקררים שעה לפני הפריסה.

פוקאצ'ה ערבית

אתמול נתקלתי במקרה באייטם על לחם שמכין חיים כהן לאורחי "טאבון", מסעדתו בניו יורק. מסתבר שהלחם זכה לתואר הלחם הטעים ביותר בניו-יורק ברשימה של הניו יורק פוסט.
חיים כהן, צנוע כהרגלו, הודה בכתבה שהמתכון המקורי הגיע מאייל שני, שקיבל אותו מעובד ערבי שלו. איך אמר מאיר אריאל ז"ל? – "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה". זה שוב זרק אותי לשנייה וחצי בהן עבדתי בצפון אברקסס ולטעם של הפיתה המופלאה הזו שהם אופים שם ואח"כ ממלאים בשרימפס ואיולי, או בביצה וחציל וטחינה. לדעתי זה בדיוק המתכון אותו ניאות חיים כהן לשחרר לכתבה ההיא ב"ידיעות" אתמול.

שמעו, הלחם הזה הוא באחריות המאפה הכי טעים שיצא מהתנור שלכם, גם אם פיטר ריינהארט בכבודו ובעצמו יפול מהשמיים ויחליט לבוא לביקור פתע דווקא אצלכם. הבצק המתקתק והאוורירי מייצר לחם ממכר עם כיס בתוכו, מושלם למילוי ועם קראסט עדין, כזה שנשאר אכיל גם יום למחרת. חובה לנסות.

פוקאצ'ה ערבית
החומרים:
1.1 ק"ג קמח
70 גר' סוכר
650 מ"ל מים
2 כפות שמן
חצי קוביית שמרים
20 גר' מלח
רוזמרין
מלח ים אטלנטי

אופן ההכנה:
בקערת מיקסר מערבבים את הקמח, המים, השמן, השמרים והסוכר כ-7 דקות. מוסיפים את המלח ומערבבים עוד 3 דקות. מכסים ומתפיחים שעתיים. מחלקים לכדורים ומתפיחים שוב עד להכפלת הנפח. בהתפחה השנייה חשוב לקמח את התבנית עליה מתפיחים, כי הבצק מעט דביק.

מחממים תנור לחום גבוה – 220 מעלות. מי שיש לו אבן שמוט הרוויח, מי שאוהב לאפות ועדיין אין לו כזו, שירוץ לקנות – כולה 120 שקל. אופים עד שהפוקאצ'ות מזהיבות, ודואגים לבדוק שהתחתית שלהן אפויה מספיק. מוציאים, מניחים על רשת ומברישים בשמן זית. מפזרים מעט רוזמרין ומלח ים אטלנטי. אם לא אוכלים מיד, יש לכסות במגבת. עכשיו להתעלף.

גספאצ'ו על הבוקר

מה יותר טעים ומזין מקפה, לא עושה עצבים ואף משביע? מה יכול לשמש כארוחת בוקר או מנה ראשונה בארוחת צהריים? גספאצ'ו!!
הנה מתכון מהיר ויעיל למצבים בהם אתם חייבים קיק-סטראט לבוקר שלכם.

גספאצ'ו
החומרים:
5 עגבניות קלופות
2 מלפפונים קלופים
3 שיני שום
שמן זית
חומץ בן יין אדום
2 פרוסות לחם מאתמול, ללא הקרום
גמבה ירוקה
5 קוביות קרח
מלח ופלפל

אופן ההכנה:
מניחים בבלנדר את קוביות הקרח, מוסיפים עגבניות קלופות וחתוכות לרבעים, פרוסות מלפפון קלוף, גמבה חתוכה לרצועות, 3 שיני שום קלופות, שלוק בריא של שמן זית ושל חומץ בן יין אדום, מלח ופלפל שחור. משרים את פרוסות הלחם במים לכמה שניות וסוחטים. מוסיפים לבלנדר וטוחנים דק. מוזגים לכוסות ומזליפים מעל מעט שמן זית. בוקר טוב.

לה באגט

בסוף תמיד חוזרים לקמח, מים ושמרים. לחם הוא בשבילי בסיס לכל מה שנחשב אוכל, טעם מנחם שלעד ירגיש כמו לחזור הביתה אחרי יום מחורבן, כמו חיבוק מאמא, כמו אבא שבא לכסות אותך לפני השינה.

כשהייתי ילד בב"ש של סוף שנות השבעים, היתה לנו ליד בית הספר מכולת של נפתלי הגרוזיני. הוא היה מוכר חצי לחם מרוח באריסה מתקתקה-חריפה של פעם, ואנחנו היינו קונים והולכים עם המפלצת אדירת המימדים הזו אל הפארק בדרך הביתה ולועסים אותה עד שהיא היתה פוגעת לנו ישר בלב. אח"כ, בבית, הייתי צריך להמציא תירוץ טוב למה אני לא רעב.

ככה זה עם לחם – הפיתוי שבלנגוס בו גדול יותר מכל הגיון. הענין עם באגטים שהפיתוי שלהם אפילו עוד יותר מתוחכם. רק מבט אחד בנחשים הערמומיים האלה ואני כבר שומע את הקראסט שמתפצח בחלל הפה עם כל ביס ואת החמאה שרוקדת טנגו עם התוכן הרך. אתמול ראיתי את "נביא" בקולנוע, סרט מיותר לחלוטין, שהדבר היחיד שיישאר איתי ממנו היא העובדה שבכלא צרפתי מקבלים כל יום באגט כחלק מהארוחה. ממש עושה חשק לפשוע באירופה.

באגט צרפתי
החומרים לשלושה באגטים:
בצק מקדים:
2 כוסות / חצי ק"ג קמח
כוס מים
רבע כפית שמרים יבשים

בצק:
2 כוסות / חצי ק"ג קמח
כפית מלח
1.5 כפיות שמרים יבשים
2-3 כפות מים

אופן ההכנה:
בקערה מערבבים את חומרי הבצק המקדים. מכסים בניילון נצמד ל-12 שעות.

בקערת מיקסר מערבבים שתי כוסות קמח עם כפית מלח. מוסיפים את הבצק המקדים, שעכשיו כבר כולו ריחני ומבעבע, ואת השמרים והמים. מערבבים על מהירות נמוכה 2-3 דקות, ואח"כ על מהירות בינונית 5-6 דקות (לישה ידנית תגזול מכם כ-10 דקות).

מכסים ומתפיחים שעה. יוצרים 3 נקניקים ארוכים ומניחים אותם בתבניות מצופות נייר אפיה. מכסים ומתפיחים עוד כשעה. לקראת סוף ההתפחה מחממים תנור ל-200 מעלות, עם תבנית בתחתיתו. כשהתנור חם, יוצקים לתבנית מים רותחים ומרססים את דפנות התנור בשפריצר עם מים, בכדי ליצר לחות שתעזור לפתח את הקרום הרצוי. שורטים את הבאגטים שלוש שריטות לרוחב כל אחד ואופים עד להזהבה. חשוב לשים לב שהחום מתפזר באופן שווה בתנור. אם זה לא קורה, יש לסובב את התבנית לפחות פעמיים במהלך האפייה.

צ'יפס אמיתי

מתישהו בשנות השמונים מכרו לנו בטלויזיה ש "היית מאמינה, היית מאמין – תפוח אדמה אינו משמין!", ואנחנו – עם ערוץ יחיד וללא אינטרנט, קנינו בשקיקה. האמת, כמו שאנחנו יודעים היום, בעידן האינפורמציה, רחוקה שנות אור מאותו ג'ינגל אומלל. תפוחי אדמה הם אחייניו (אם לא בניו) של השטן. הם מכילים עמילן, מתפרקים מהר מאוד לסוכר במחזור הדם שלנו, והגוף, שלא יודע מה לעשות עם עודף האנרגיה הזה, ממיר אותו מיד לשומן. אבל עם דבר אחד קשה להתווכח – הנבלות האלה טעימים! כמעט כל וריאציה על תפוח אדמה היא קלה מאוד להכנה, משביעה ומנחמת וטעימה בצורה ממכרת. דווקא הצ'יפס, שכולם אוהבים, הוא בד"כ מתכון לאכזבה בהכנה ביתית. הקפדה על כמה חוקים בסיסיים וטיפת סבלנות יכולים להביא אתכם לתוצאות שלא מביישות אף מסעדת המבורגרים שמכבדת את עצמה (ואני לא מתכוון למקדונלד'ס).

חומרים (לשתי מנות):
6 תפוחי אדמה בינוניים, טריים
בקבוק שמן קנולה
מלח

אופן ההכנה:
מקלפים את תפוחי האדמה ופורסים לפרוסות עבות. את הפרוסות פורסים לצ'יפסים עבים (1.5 ס"מ בערך). משרים במים קרים. בינתיים מחממים שמן במחבת. השיטה לדעת אם השמן מוכן היא לטבול צ'יפס קטן במרכז המחבת. אם נוצרות מיד בועות סביב הצ'יפס, השמן חם מספיק. אם לא – חכו בסבלנות! טיגון בשמן לא חם גורם לצ'יפס להיות סמרטוטי, מלא שמן ולא טעים.

כשהשמן חם מספיק, מייבשים היטב את הצ'יפסים במגבת ומכניסים למחבת. רצוי להמנע מהעמסת יתר כדי לא לקרר את השמן בבת אחת. מטגנים כ-7 דקות, עד שהצ'יפסים מקבלים צבע צהוב בהיר מאוד. מוציאים למסננת, מכבים את האש ונותנים לצ'יפסים לנוח חצי שעה לפחות. אחרי חצי שעה מחממים שוב את השמן ומכניסים את הצ'יפסים לטיגון שני, קצר יותר – 3-4 דקות, עד שהגוון הצהוב הופך לזהב-חום. מחזירים למסננת, ממליחים ומקפיצים את המסננת. מגישים עם קטשופ, חרדל ומיונז.

נישנוש #13: סלטים צבעוניים

בשביל הפעמים האלה שהגעתם לשעה 11 בלילה ועדיין לא אכלתם אפילו ארוחה עיקרית אחת כל היום המציאו את הסלט. מינימום התעסקות, מקסימום ערך תזונתי, המון סיבים שעוזרים לעיכול ועושים טוב לבטן, וגם המוח מצליח, בעקבות הלעיסה המרובה, לשדר לכם תחושת שובע במעט זמן יחסית ובכלום קלוריות. סלט ירקות לא חייב להיות הפורמט המשעמם של עגבנייה-מלפפון-בצל (אם כי זה עדיין הרכב מנצח), וכמעט כל ירק או פרי שאפשר להעלות על הדעת יכול להיכנס למיקס.

שני סלטים שאילתרנו לאחרונה עשו לנו הכי שמח. נעה, אלופת העולם במשקל נוצה בסלטים ודוקטור לענייני פס קר, רקחה את הראשון, ואני שלפתי מהזכרון סלט שסבתא שלי נוהגת לעשות בחגים ובשבתות. תהנו

סלט נבטים עם עגבניות, צנוניות ותפוזים
החומרים:
נבטי צנונית
נבטי חמניה
נבטי ברוקולי
חופן גדול של עגבניות שרי
חופן צנוניות
תפוז+מיץ מתפוז
לימון
שמן זית
חומץ בלסמי
מלח אטלנטי
פלפל שחור
עלי רוקט

אופן ההכנה:
חוצים את העגבניות ושמים בקערה גדולה. פורסים את הצנוניות ומוסיפים, יחד עם העלים והנבטים. מתבלים בשמן זית, חומץ בלסמי, מיץ מתפוז, מלח ופלפל שחור. מפלטים את התפוז השני לפלחים (ללא החלק הלבן) ומוסיפים. מערבבים בעדינות ומגישים.

———————————————————————————

סלט סלק מרוקאי

החומרים:
2 סלקים גדולים
צרור כוסברה
כף אריסה של יוחאי ביטון (ניתן להשיג בכל הסופרמרקטים)
מיץ מלימון אחד
מלח ופלפל שחור
כפית כמון

אופן ההכנה
מבשלים את הסלקים במים כשעה וחצי (למי שאין כח או סבלנות אפשר לקנות מבושלים בסופרמרקט, הם באים בשקית ואקום ירוקה). מקלפים וחותכים לקוביות. קוצצים את הכוסברה ומוסיפים. מערבבים עם הלימון, הכמון והאריסה, ומתבלים במלח ופלפל לפי הטעם. מגישים קר עם צנימים.

נישנוש #5: עגבניות מיובשות

לפני הכל – הבהרה: "נשנוש הוא האוייב" לא מתיימר להיות בלוג לשומרי משקל ולא מנסה להביא לכם מתכונים דלי קלוריות. הסלוגן  "מתכונים צרים לאנשים רחבים" רומז בחיוך על כך שמדובר במתכונים לא מורכבים לביצוע ומהירי הכנה בד"כ, אבל גם על זה אני לא מתחייב. הבינג סייד דאט, הנה מתכון שקל להכין ובריא מאוד להשתמש – בעגבניות יש נוגד חמצון חשוב ביותר הנקרא ליקופן. מסתבר שהגוף יודע להשתמש בו בצורה מירבית רק כשהוא מלווה בשמן זית, כך שעגבניות מיובשות הן בעצם פצצת בריאות מרוכזת. הקרדיט על ההכנה הולך לאהובתי נעה, שלנצח אהיה הסו-שף שלה.

עגבניות מיובשות
המצרכים
קילו עגבניות שרי / שרי תמר
חצי בקבוק שמן זית, עדיף "כנען" או "חלוצה", אבל תכל'ס כל שמן זית כתית מעולה יעשה את העבודה
חומץ סינטטי או חומץ בן יין לבן
פטרוזיליה
4 פלפלים חריפים אדומים גדולים
מלח גס

אופן ההכנה
חוצים את העגבניות לרוחבן ומסדרים על מגשים, כשהחלק החצוי כלפי מעלה. מפזרים מעל מלח גס ומניחים להתייבש שבוע בשמש.
אוספים את העגבניות לקערה גדולה ומטביעים בחומץ למשך שש שעות. מסננים ומעבירים לצנצנת זכוכית מעוקרת. מוסיפים פלפלים חריפים וצרור פטרוזיליה קטן ומכסים בשמן. אוטמים לשבוע ומנסים להתאפק. נפטרים מהפלפלים והפטרוזיליה ושומרים בצנצנת. בשלב זה כבר אפשר להשתמש. הולך מעולה עם גבינות קשות, ברוטב פסטה, סלטים ומה לא.