אני טיפוס חסר סבלנות. דברים מסובכים ומורכבים נוטים לעייף אותי. אולי בגלל זה אני נופל וקם עם הבלוג הזה, כי אוכל הוא דבר מורכב שאתה מקיים איתו יחסי אהבה-שנאה על בסיס יומיומי, אם תרצה ואם לא, וכתיבה היא דבר עוד יותר מורכב ומחוייבות היא מילה מפחידה, מושג שדורש ממך הרבה.
אולי בגלל זה נדלקתי על מרק הפריקה של רפי כהן, כי יש בו מינימום מרכיבים, מעט התעסקות והרבה תענוג. נתקלתי בו בדף הפייסבוק של מסעדת רפאל לפני כמה ימים, ומאחר ופריקה (חיטה ירוקה) היא לא דבר שמוצאים ב AMPM – היה לי תירוץ מושלם למה ללכת לעדן טבע מרקט. הסופר הזה הוא באמת סוג של גן עדן, אבל מה – לעשירים. יש שם את המוצרים הכי טריים ואיכותיים, רובם אורגניים וידידותיים לסביבה ולמותניים, אבל ממש לא זולים. אניוויי, פריקה יש שם בשפע.
עשיתי מעט אדפטציות למתכון המקורי, שבעיני קצת חוסך בנוזלים, וגם החלפתי את הבזיליקום בכוסברה ואת מרק העוף במים (סלח לי, רפי). יצא מהמם.
מרק פריקה
———
מצרכים:
בצל קצוץ
3 שיני שום
3/4 כוס שמן זית
כפית פלפל שחור טחון
2 כוסות פריקה שטופה ומסוננת
2 ליטר מים
כוסברה קצוצה
עגבניה קצוצה
2 צנימים
חתיכת פרמזן (רצוי את ה"קליפה", החלק הקשה)
מלח
ההכנה:
מחממים שמן בסיר. מטגנים בצל עד שהופך שקוף ומוסיפים שום קצוץ. מטגנים דקה נוספת.
מוסיפים מים ומרתיחים. מוסיפים את הפריקה, הפלפל והפרמזן. מנמיכים אש ומבשלים כשעה וחצי. דואגים לערבב מדי פעם.
ממליחים. מגישים בקערה עם צנים, עגבניה קצוצה וכוסברה.
נשנוש הוא האויב 
הי, לא ידעתי שמהדבר הזה מכינים מרק 🙂
בכל מקרה זה נשמע לי קצת מוזר ואני כניראה אוותר כי גם ככה אין לי כח לבשל.
ראיתי גם שעידכנת היום בבלוג אחרי הרבה זמן שלא כתבת.
נזכרתי בך כשראיתי היום בבלוג שלי איזה פוסט שצילמת אותי בו.
אם אתה עדיין מצלם ובא לך לצלם אותי, אני אשמח.
בתיאבון!
הי מותק, אשמח לצלם אותך תמיד
נראה סוף, ועכשיו אני סוף סוף יודעת איפה קונים את הפריקה הארורה הזו.
אגב, ניצת הדובדבן לרוב זולה יותר מעדן טבע, ויש שם הרבה פחות תור ובלגאן (והרבה יותר אנשים הזויים)
תודה – זה גם ממש טעים.
לא אוהב את ניצת הדובדבן, המקום נראה בעיני כמו פח זבל יחסית לעדן טבע מרקט – מפוזר וקטן ולא מזמין
הי, יופי לחורף. לא אכלתי מרק כזה. הגיע הזמן?
מולץ אצלי
אסתי